תנקב לי: כל מה שצריך לדעת על פירסינג

פעם, אם הייתם רואים אדם עם פירסינג בגבה, באף או בשפה כנראה שהייתם חושבים שהוא מפוקפק למדי, או אפילו מגדירים אותו כ"פאנקיסט" - משתייך לזרם האנרכיסטי, מורד וקורא תיגר על הרבה מהמוסכמות בחיינו. גם נער או נערה אם חורים רבים באוזניים היו יכולים בקלות לגרום לכם לחשוב שהם בדיוק פורקים כל עול הודות למרד הנעורים שלהם.

אם כן, היום המגמה השתנתה לחלוטין. פירסינג הוא לגמרי להצהרה אופנתית חוצה סגנונות ובעיקר - הפך לנחלת הכלל.

אז מה זה פירסינג בכלל?

המונח פירסינג מגיע מהמילה Pierce באנגלית שמשמעותה - לנקב. המונח בא לתאר הליך קוסמטי בו מנוקב הגוף על מנת לענוד תכשיט. ניקוב הגוף מקובל בתרבויות אפריקאיות, מודרניות כעתיקות, ואם כבר הזכרנו עתיקות - גם במקרא הוזכרו כתכשיטים של נשים שונות. כיום, כאמור, הפירסינג מעטר את גופם של נשים וגברים כאחד.

מקומות נפוצים לענידת פירסינג

אוזן - לרוב נוהגים לנקב את תנוך האוזן והאפרכסת אך גם את חלק הסחוס הקטן ליד פתח תעלת השמע.

אף - מקובל לנקב את צידי האף וגם את המעבר בין החניכיים.

טבור - בעיקר בקרב נשים

גבה, לשון, שפה ואיברי המין - באופן יחסית זהה בקרב שני המינים.

מקומות בטוחים לפירסינג

ראשית, באיברים בהם מעורב סחוס - למשל הנחיריים או החלק העליון של אפרכסת האוזן - רמת הסיכון לזיהום גבוהה יותר. באיברי המין והלשון אין סחוס, אבל הניקוב עובר דרך ריריות, וגם שם הסיכון הזיהומי גבוה. אם אתם מחפשים מקומות בטוחים עם מינימום זיהומים לכו על תנוך האוזן, הגבה או הפטמה. הם נחשבים בטוחים יותר כי הם מערבים עור ורקמה תת עורית.

תהליך הניקוב

מומלץ לעבור ניקוב רק אצל מחורר מוסמך ומנוסה, וישנם נהלים מסודרים מטעם משרד הבריאות בנושא: על המחורר ללבוש כפפות חד פעמיות ומשטח העבודה חייב להיות מכוסה במגבת נייר חד פעמית. יש לחטא את האזור בו ינוקב הפירסינג במשך חצי דקה, ולהחזיק את החלק המיועד לניקוב באמצעות פד גזה מחוטא או תופסן מחוטא אף הוא.

בסיום הניקוב עליכם לקבל את המידע הבא מהמחורר: כיצד לטפל במקום ולנקות אותו כדי למנוע זיהומים והנחיות עזרה ראשונה.

סימני זיהום

אחרי הניקוב צריך להיות ערניים. יש סימנים המעידים על זיהום וחשוב לשים לב אליהם בשלב מוקדם. סימני דלקת בדרך כלל כוללים נפיחות, כאב, חום מקומי, הפרשה מוגלתית או אודם. כל סימן כזה הוא משמעותי, ואין לזלזל בו בשום צורה.

אמנם לא כל זיהום שנגרם מפירסינג הוא חיידקי, אך חשוב להכיר ה"זיהומים השקטים". אלה יכולים לצוץ מיד אחרי הניקוב אך לא בהכרח - אלה יכולים להופיע גם חודשים אחרי. במקרים מסוימים הם עלולים להוביל לצהבת B, צהבת C ואפילו לאיידס. הטיפול בזיהומים הוא בדרך כלל אנטיביוטי ועלול לכלול גם ניקוז מורסות. יתכן שיהיה גם צורך להסיר את העגיל כדי לתת למקום להחלים. בכל מקרה, אם החלטתם לעשות פירסינג חשוב לוודא שאתם מחוסנים נגד צהבת B (הפטיטיס) וטטנוס.

מה עושים כשחושדים בזיהום?

מומלץ להגיע לבדיקה רפואית אם מופיעות התופעות הללו: האזור הולך ומאדים, הכאב בו מחמיר עם הזמן, מופיעה נפיחות או שאתם מזהים הפרשות מהמקום שנוקב. אלו הם סימנים חשודים העלולים להעיד על התפתחות זיהום שאולי יצריך טיפול אנטיביוטי.

באם מופיעה פריחה על פני כל הגוף (ולא רק באזור שנוקב), יתכן וזוהי תגובה אלרגית לעגיל או לחומר אחר שהשתמשו בו בזמן הניקוב. פנו באופן מידי לקבלת טיפול רפואי במקרה זה. גם אם אתם חשים בצמרמורות ורואים שחום גופכם מטפס פנו מהר אל הרופא או חדר המיון כי זהו סימן מחשיד לזיהום שהתפשט והפך לזיהום מערכתי.

איך מקטינים את הסיכון לזיהום?

קודם כל, לבצע את הוראות החיטוי שקיבלתם מהמנקב לאחר עשיית הפירסינג. בנוסף, יש מספר צעדי מנע נוספים שתוכלו לנקוט בהם לאחר הניקוב והם יוכלו להקטין את הסיכון לפתח זיהום: קודם כל, חשוב לרחוץ את המקום המנוקב במים ובסבון לפחות פעמיים ביום. אם העגיל שלכם נמצא בלשון או בשפה, רצוי לשטוף את הפה בנוזל אנטיספטי מיוחד שניתן למצוא בבתי המרקחת. בהמשך לא יזיק להיבדק אצל רופא שיניים במהלך החודשים הראשונים. כמו כן, אם תזדקקו לניתוח מכל סוג - כולל לידה - עליכם לדווח לרופא המטפל על כל עגיל שנמצא בגופכם.

ולמרות כל זאת, לא צריך להיכנס לפאניקה. פירסינג אכן עלול להיות מסוכן, אבל אם תבחרו לחורר את המקומות הפחות בעייתיים, תוודאו שהמנקב וסביבת העבודה שלו עומדים בכל הפרמטרים - כנראה שהכל יסתיים בשלום. הקפידו על חיטוי וסטריליות והיו ערניים לכל תגובה חשודה בגופכם. וכמובן, אל תשכחו להביט במראה וליהנות מהעגיל החדש, אחרי הכל - לא עשיתם את כל זה לחינם.