מילון מונחים בתחום הגירושין - סוגיות שבינו לבינה

ידע זה כוח

גירושין בין בני זוג אינם דבר קל עבור אף אחד מהמעורבים, בוודאי אם יש להם ילדים משותפים. מהלך "פירוק החבילה" רווי במתחים, דאגות, חששות, חוסר ודאות וכשבני הזוג נגררים למאבקים ומלחמות נלווים לתהליך גם מפח נפש, תסכול, אכזבה ורגשות של שנאה, נקם ורשעות. תהליך הגירושים הוא ארוך, מורכב ורב שלבי המצריך משאבים רבים - נפשיים, פיזיים וכלכליים כשהכול מלווה גם בתחושת אבדן וכישלון. לרוב, מה שיקל על תהליך הפירוד הקשה ממילא הוא ייעוץ מאת מומחים וגם ידע רב. כל מי שניצב בפני פרידה צריך להכיר עולם מושגים חדש ולמצוא מענה לשאלות רבות. מלבד מידע וסיוע שיוכלו לתת לכם עורכי דין מומחים לדיני משפחה, ארגוני נשים וארגוני גברים וכן מטפלים מתחום בריאות הנפש; גם ידע שתרכשו לבד יסייע לפיזור הערפל והבהרת התמונה.

ידע הוא כוח ובמקרה הזה הוא גם מרגיע ועושה סדר בראש בשלב המעבר שבו בלאגן וחשש מפני הלא צפוי שורה בכל פינה. מילון זה יתמקד במושגים מעולם היחסים הזוגיים, כל העניינים שבינך לבינה, כל הסוגיות שבינך לבינו...

בגידה

כולם יודעים מהי בגידה - כשבן זוג אחד מקיים קשר רומנטי עם אדם אחר מחוץ לנישואים וללא ידיעתו או הסכמתו של בן הזוג לו הוא נשוי. לבגידה לרוב השלכות חמורות מאד על מערכת היחסים בין בני הזוג, והיא גורם מרכזי למשברים משפחתיים העלולים להביא לגירושין. אם אחד מבני הזוג בגד, יש לפעולתו זו השפעה על חלק מהעניינים הקשורים לגירושים ולפרידה.

ראשית, הבגידה מהווה עילה לגירושין - יהודים בישראל חייבים להתגרש בהסכמה. אם אחד הצדדים מתנגד לגירושין, בן הזוג יכול לפנות לבית הדין הרבני ולבקש פסק דין שיחייב את הצד שכנגד להעניק או להסכים לגט. על מנת שבית הדין הרבני ייתן פסק דין המחייב בעל לתת גט לאשתו, או המחייב אישה לקבל גט מבעלה, על הצד המבקש את פסק הדין להוכיח עילת גירושין תקפה על פי הדין העברי. בגידה היא עילה לגירושין. כאשר האישה בגדה בבעלה אז הבעל חייב לגרשה ויש עילת גירושין מובהקת; כאשר הבעל הוא זה שבגד באשתו ייחשב הדבר לעילה לגירושין רק אם הבעל יוכרז כמורד. בעל מורד הוא כזה המסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו. גם במקרים בהם הבעל, בנוסף לבגידה, פוגע באשתו פיזית, מילולית או נפשית, יש והתנהגותו תיחשב עילה לגירושין. אם הגבר הוא שבגד ניתן למחול לו, ואם יוכיח בכנות כי ברצונו לערוך שלום בית ולתקן את המעוות יש ובית המשפט לא יראה בהתנהגותו עילה לגירושין, ולא יחייבו לתת גט לאשתו על אף שהיא רוצה בכך.

שנית, משפיעה עצם קיומה של בגידה על מזונות אישה. אלה הם מזונות שהבעל חייב לשלם לאשתו עד לרגע שהם מתגרשים. חובת מזונות זו מתבססת על כך שהבעל חייב לזון את אשתו, אך ברגע שהיא חדלה להיות אשתו חובה זו מתבטלת. החובה של הבעל לזון את האישה היא מוגבלת בזמן וגובה המזונות תלוי בגורמים רבים. המטרה העיקרית היא לא לפגוע ברמת החיים לה הייתה רגילה האישה בעת הנישואים, ואין כל חשיבות למצבה בבית אביה טרם הנישואים. כל אישה “עולה ואינה יורדת עמו”, כלומר מושפעת מההכנסה של בעלה ונהנית ממנה. מה שישפיע בפועל על חישוב גובה מזונות האישה זה רמת החיים שלה בהיותה נשואה טרם הפירוד, ההכנסה שלה אם היא עובדת, פוטנציאל ההשתכרות שלה אם אינה עובדת, הוצאותיה, לרבות שכר דירה, לבוש, קוסמטיקה, אחזקת רכב, תרבות ובילוי, תשלום חשבונות ועוד.

הזכות למזונות כוללת גם מדור ספציפי - סיוע במימון הדירה שבה חיה האישה בזמן הנישואים, או דירה באותה רמה. אם הבעל מצליח להוכיח מול בית הדין הרבני כי אשתו עשתה "מעשי כיעור" ומצליח להראות חשד סביר ואפילו לא הוכחה ניצחת כי היא "זנתה תחתיו" אז המזונות יופחתו או יישללו ממנה. הוכחה ניצחת לבגידת האישה תגרור חובה לגרשה, ובני הזוג לא יוכלו לחיות יחד גם אם הבעל יסלח לה. במקרה של חשד העונש של האישה יהיה הפחתה או ביטול של מזונות אישה. כמובן שעונש זה איננו דו כיווני, ובעל שבגד לא נענש כספית ואשתו לא מקבלת הקלות או זכויות יתר. אם האישה תפנה לבית משפט אזרחי, היא תוכל אולי לקבל פיצוי בגין נזק שגרמה לה התנהגות הבעל במידה שתוכל להוכיח זאת דרך עוולות נזיקיות, דוגמת, הפרת חוזה וכדומה.

שלישית, עצם הבגידה משפיע גם על המשך חייהם של בני הזוג לאחר הפירוד - אישה שבגדה בבעלה לא תוכל להינשא לאדם שאתו נאפה משום שהיא אסורה לבעלה ולבועלה. כמובן שגם כאן לגבר אין שום איסור לשאת את פילגשו לאחר הגירושים. לגבי השפעת הבגידה על שאלות של משמורת והסדרי ראייה או חלוקת רכוש - אין כל משמעות לבגידה. בתי המשפט אינם מענישים בן זוג בוגד ואינם מתחשבנים אתו. מה שמשפיע על סוגיות רכושיות ומשמורת הם החוקים, הפסיקה והשכל הישר ובעיקר טובת הילד, ולא השאלה מי פגע ומי נפגע במערכת היחסים הזוגית.

אולם, למרבה הצער, דיון בבית הדין הרבני עלול כן לפגוע בזכויות רכושיות של אישה שבגדה בבעלה - לאחרונה קבע בית הדין הרבני הגדול הלכה תקדימית חדשה, ולפיה אישה שבגדה בבעלה מאבדת את זכותה לקבלת מחצית מהזכויות הסוציאליות של הגבר מיום הנישואין (כגון, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות). עוד טרם פסיקה זו דיון בבית דין רבני לגבי אישה שבגדה בבעלה היה בעייתי עבורה משום שעל פי ההלכה היהודית בשל בגידתה היא מאבדת את זכותה לקבל את סכום הכתובה שלה. 

ביגמיה

המילה "גמיה" משמעה "נישואים" והמילה "בי" משמעה שניים. נישואין של בן זוג אחד לשתי בנות זוג נחשבת לביגמיה. כאשר בן זוג אחד נישא ליותר משתי נשים מכונה מצב זה "פוליגמיה" משום שפולי משמעה "רבים". בעבר הלא רחוק ואפילו כיום בלא מעט תרבויות בעל נושא לו נשים ולא רק אישה אחת. בעולם המערבי וגם בישראל יש חקיקה האוסרת זאת ברוח המהפכה הפמיניסטית ותוך חתירה לשוויון בין המינים.

למרות קיומם של החוקים,  בקהילות מסוימות בארץ ובעולם מוצאים דרכים יצירתיות לעקוף את האיסור ונושאים יותר מאישה אחת. למשל, המורמונים ביוטה, הבדואים והערבים בישראל, הצוענים באירופה ועוד. בישראל פוליגמיה אסורה על פי חוק העונשין והמעשה נחשב מעשה פלילי. סעיף 5 לחוק העונשין קובע: "נשוי הנושא אישה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם - מאסר חמש שנים".‏ האיסור הוא על נשיאת שתי נשים במקביל באותה עת ולא אחת אחרי שהושלמו גירושיו מהשנייה. חשוב לציין כי על אף שחוק העונשין אוסר פוליגמיה, הוא אינו מבטל את תוקפם של נישואים כאלה. כלומר -  כל אחת מהנשים תיחשב נשואה לבעל, ובני הזוג יזכו לשלל זכויות שנושא מעמד הנשואים. כך, למשל, למרבה הפלא, המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת הבטחת הכנסה גבוהה יותר למשפחות פוליגמיות בשל תוספת תשלום לפי מספר הנשים של הבעל מקבל הקצבה.

בית דין רבני

בית דין רבני הוא בית משפט - חלק ממערכת בתי המשפט של מדינת ישראל. "חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953” ו"תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו-1955” קובעים את סמכויותיו ומאפייניו של בית הדין. לפי חוקים אלה בית הדין הרבני מוסמך לדון במגוון נושאים. בהקשר של דיני משפחה - לבית הדין הרבני סמכות ייחודית, קרי סמכות בלעדית לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל.

לגבי דיון והכרעה בנושאים הקשורים לגירושין - נתונה סמכות גם לבית דין רבני וגם לבית משפט לענייני משפחה. כלומר, מדובר כאן בסמכות מקבילה. הסמכות של בית הדין הרבני לדון בעניינים הקשורים לפירוק הנישואים איננה אוטומטית. מי שמבקש להתגרש ומגיש תביעה לגט צריך לכרוך בתביעה שלו גם עניינים נוספים שבהם ירצה שיתקיים דיון. בלי לעשות כריכה שכזו לא יהיה דיון. חשוב לדעת- לא כל עניין אפשר לכרוך בתביעה לגירושים או תביעה לגט אלא רק ענייני שקשורים לגירושים - כאלה שמעצם טיבם וטבעם נדרשים להכרעה כדי לסיים את כל המחלוקות בין בני הזוג.

דיונים בבית דין רבני לרוב מתקיימים בהרכב של שלושה דיינים שמכריעים בעניינים שבפניהם על פי ההלכה היהודית והמשפט העברי. בתי הדין הרבניים בישראל קיימים באזורים שונים וכל בית דין נותן מענה לגרים בסביבתו. יש בתי דין רבניים באריאל, אשדוד, אשקלון, באר שבע, חיפה, טבריה, ירושלים, נתניה, פתח תקווה, צפת, רחובות ותל אביב. בראש המערכת של בתי הדין הרבניים ישנו בית הדין הגדול לערעורים בירושלים - בו נשמעים ערעורים על החלטות בית הדין הרבני. בראש בית דין זה ניצב אחד משני הרבנים הראשיים לישראל.

בית משפט לענייני משפחה

בית המשפט לענייני משפחה הוא חלק מבתי המשפט של מדינת ישראל ומאפייניו וסמכותו קבועים בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-‏1995. לפי החוק בית משפט זה מוסמך לדון בכל הנושאים הקשורים למשפחה בישראל והוא זה העוסק בפרשנות וביישום של דיני המשפחה. סמכותו של בית המשפט היא כסמכות בית משפט שלום, ויושבים בו שלושה שופטים מומחים לתחום דיני המשפחה. ערעור על החלטותיהם יוגש לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט לענייני משפחה מרכז את רוב הדיונים וההכרעות בסוגיות הקשורות למשפחה - אימוץ, גיל, שמות, חטיפת ילדים, קביעת אבהות ואמהות, משמורת ילדים, חלוקת רכוש בין בני משפחה, צוואה וירושה וכדומה. לא כל העניינים הקשורים למשפחה נידונים ומוכרעים בבית משפט זה, ויש נושא אחד המוצא מסמכותו - נישואין וגירושין של יהודים בישראל; נושא זה נידון בבית דין רבני. לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין של יהודים. כלומר, כל הכרה בנישואין, התרת קשר נישואים וביצוע מתן הגט אצל יהודים - רק לבית הדין הרבני יש הסמכות לדון ולהכריע בעניינים אלה. בכל יתר הנושאים כגון: משמורת, רכוש, הסדרי ראייה ועוד יש סמכות מקבילה הן לבית המשפט לענייני משפחה, הן לבית הדין הרבני.

שני בתי דין אלה יכולים להכריע בסוגיות הנלוות הללו, אולם הדיון וההכרעה עצמה ייעשו בבית הדין שבו שהתחילה התביעה. (ראו מירוץ סמכויות). הדיון בבית משפט לענייני משפחה שונה מדיון בבית משפט שלום אחר- כך. אין כפיפות לדיני הראיות, ובית המשפט יכול לקבל ולהתייחס לכל ראיה, ההליכים מתרחשים מהר יותר, לבית המשפט יש יותר מעורבות בנעשה, אם מדובר בתביעות כספיות אז אין הגבלה בסכום התביעה, אין הגבלה בנושא התביעה כל עוד היא קשורה לעניינים משפחתיים ואיננה נתונה לסמכות ייחודית של בית משפט אחר, ודיונים רבים הם חסויים בשונה מדיונים בבתי משפט אחרים שבהם חיסיון ניתן רק במקרים הקבועים בחוק. לצד בית המשפט לענייני משפחה פועלת יחידת סיוע עם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים שכפופה לבית המשפט ומסייעת לו בהבנת המקרה, בחינת הנסיבות, הפעולות, הבדיקות וההכרעות בעניין. (רשימת בתי משפט לענייני משפחה)

גט

יהודים בישראל יכולים להתגרש, כלומר, להתיר באופן רשמי את קשר הנישואין ביניהם רק באמצעות פסק דין של בית משפט רבני. חשוב להבהיר: בכל הליך גירושים לשאלת הגירושים עצמה נלוות שאלות של משמורת, רכוש ויתר נושאים נלווים. הסמכות לדון בהם נתונה גם לבית משפט לענייני משפחה. אבל את עצם הגירושים עצמם רשאים לאשר רק בתי דין רבניים שהם למעשה היחידים בעלי סמכות להכיר בקשר נישואין ככזה שאיננו תקף. בתי הדין הרבניים מחילים את הדין העברי על כל עניין המובא בפניהם, לרבות ענייני נישואין וגירושין.

הדין העברי קובע כי נישואים בין בני זוג יהודים יסתיימו בהסכמה. החובה לסיים את הנישואים בהתאם להלכה, קרי, בהסכמה משותפת חלה על כל היהודים, גם אם נישאו בטקס שאיננו יהודי הלכתי. ההסכמה של שני בני הזוג לגירושים גוררת את המשך התהליך שהוא מתן גט. גט, הוא, למעשה, תעודת גירושין שנותנת תוקף לסיומם של הנישואין. את הגט הבעל נותן לאישה ולאחר שזו מסכימה לקבלו הגירושים מושלמים, קשר הנישואין מותר והאישה כבר מותרת לאחר.

גט בכפייה

אין להכריח את הבעל לתת גט לאשתו פן ייחשב הגט לגט מעושה ולכן ייפסל. אם כן מהיכן מגיע המושג "גט בכפייה" והאם אין בעצם הגדרתו כגט הנכפה על הבעל כגט מעושה שדינו להיפסל מעצם טיבו? ובכן, גט בכפייה איננו גט שכופים על הבעל לתת, אלא גט שניתן לאחר שהבעל "דורבן" לפעול באופן הנכון והראוי. במילים אחרות, למרות האיסור לכפות על הבעל לתת גט לאשתו בניגוד לרצונו בתי הדין הרבניים יכולים "לשכנע" אותו בדרכים עדינות כי הדבר עדיף לו, ו"לסייע" לו לבחור לפעול לפי רצון בית הדין והאישה. הדרכים הללו הן סנקציות - האישה מסורבת הגט פונה בבקשה לגט בכפייה לבית הדין הרבני.

לבית הדין יש סמכות להטיל סנקציות על מסרב הגט. סנקציות אלה הם בבחינת "מכים אותו עד שאומר רוצה אני" - כלל הלכתי המאפשר שידול ולא כפייה כשבפועל משמעותו הטלת הסנקציות הבאות - אחת או יותר: פסיקת מזונות עונשיים - עד לקבלת הגט משלם הבעל מזונות אישה לאשתו. בית הדין יכול להורות על העלאת סכום דמי המזונות. סנקצייה נוספת המופעלת דווקא על אישה סרבנית גט היא ביטול זכאות למזונות. סנקציות נוספות הן סנקציות אזרחיות - מניעה מלהיבחר למשרה על פי דין, מניעת רישיון נהיגה,  מאסר לתקופה של עד עשר שנים (ואף יותר במקרים קיצוניים), איסור על החזקת דרכון, מניעת שימוש בחשבון בנק, חבישה בצינוק, מניעת זכויות מעציר או אסיר, עיכוב יציאה מן הארץ, מניעות מעיסוק מוסדר על פי דין או דורש רישוי או היתר, מניעה לשאת במשרה גוף מבוקר ועוד.

לצד אלה יש אפשרות גם לסנקציות קהילתיות שהן חרמות והדרות של הסרבן, למשל, על ידי נידוי חברתי, איסור על עלייתו לתורה או צירופו למניין, איסור ללמדו או ללמוד אתו בחברותא תורה, איסור על ביצוע ברית מילה לבניו ואפילו איסור על קבירת בניו בקבר ישראל. הסנקציות החברתיות אינן ניתנות ליישום בחברה החילונית של ימינו אולם כוחן רב בקרב העדה החרדית.

גט מעושה

גירושים בין בני זוג יהודים בישראל חייבים להיעשות בהסכמה. לאחר ההסכמה מעניק הבעל לאשתו גט שהוא תעודת גירושין שלאחר הענקתה, באם הסכימה האישה לקבלה - מותר קשר הנישואים ותהליך הגירושין מושלם. עובדה זו הולידה את תופעת סרבנות הגט הכוללת בני זוג המסרבים להסכים לתת או לקבל את הגט. משום שסרבני הגט רבים יותר מסרבניות הגט וההשלכות של סירובם קשות מתעוררת השאלה - מדוע לא לחייב את הבעל לתת גט? מדוע לא לכפות עליו לשחרר את אשתו הכלואה בקשר בו איננה רוצה להיות? ובכן כי גט שכזה ייחשב ל"גט מעושה". על פי ההלכה הגט חייב להינתן מרצונו של הבעל ואין לכפות עליו רצון זה בשום דרך. גט מעושה הוא גט פסול.

גירושין

גירושין או גירושים הם מונח פורמאלי המתאר התרת קשרי נישואין על ידי המדינה. בכל מדינה יש מערכת חוקים המגדירה אילו בני זוג ייחשבו כנשואים, וכיצד הם יוכלו להתיר את הנישואים בעתיד במידה וירצו בכך. עצם ההתרה הפורמאלית היא הגירושין. זוג שלא חי חיים משותפים אך לא ביצע גירושים נחשב לזוג החי בפירוד ומכונה בפי העם "פרודים". גירושים בישראל מוסדרים במספר חוקים, ביניהם, חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה- 1995; חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג- 1953; חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973; חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט -1959; חוק בתי דין רבניים התשנ"ה -1995; חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה-1995.

גירושים בישראל נעשים רק לפי החוק ובהתאם להלכה שקובעים בתי המשפט בישראל. באופן כללי ניתן לומר כי הפרוצדורות בנוגע לגירושים בישראל מחולקות לפי השתייכות דתית - כאשר כל זוג יתגרש בבית דין דתי של הדת שאליה משתייכים בני הזוג, ולפי רוב הדין שיחול הוא הדין הדתי. כאשר מדובר ביהודים אזרחי ישראל לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בענייני נישואין וגירושין.
בין אם הדיון נערך בבית משפט רבני או בין דין לענייני משפחה מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בגירושין ובעל ניסיון בכל אחד מבתי המשפט.

גישור במשפחה

בני זוג בישראל לפי חוק יכולים להתגרש רק בהסכמה. גירושין מעצם טיבם מקשים מאד להגיע להסכמה ובד בבד הם קריטיים מאד עבור בני הזוג, בני המשפחה והילדים. שאלות הרות גורל, אמוציות ורגשות עזים מעמידים את בני הזוג בפני אתגרים לא פשוטים. אם בני הזוג לא יגיעו להסכמות בנושאים שבמחלוקת, בית המשפט יעשה זאת עבורם, אך מצב זה בלתי רצוי כלל.

מלבד זה שהוא אורך זמן רב ודורש משאבים כלכליים ונפשיים קשים, הוא גם גורר מלחמה מכוערת ופגיעה בילדים. דרך יעילה במיוחד לסיים את המחלוקות בין בני הזוג היא באמצעות גישור במשפחה. גישור הוא הליך המוגדר בחוק שמשמעו קיום משא ומתן בין צדדים לסכסוך בניצוחו, בניהולו ובהדרכתו של מגשר מוסמך. צדדים לכל סכסוך יכולים לסיים את הסכסוך בסיוע של מגשר, ובתחום של סכסוכי גירושים גישור בהחלט מהווה אופציה יעילה במיוחד. גם בית המשפט מזהה את היתרונות הרבים בהליך הגישור ומרבה ליישם בענייני גירושים את סעיף 79ג לחוק בתי המשפט הקובע כי בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר תובענה לגישור.

הגישור - ביוזמת בית המשפט או ביוזמת הצדדים - הוא הליך מרצון. הצדדים מביעים הסכמה לגישור ולזהות המגשר ויוצאים לדרך. המגשר הוא אדם שעבר הכשרה עיונית ומעשית בתחום והוא מסייע לצדדים לנהל דין ודברים חף ככל הניתן מאמוציות כדי לחשוף את סלע המחלוקת העיקרי, מבלי להיסחף לרגשות מעוורים ומזיקים. בסופו של הליך גישור מוצלח, הכולל מספר מפגשים שבמהלכם עוזר המגשר לבני הזוג לזהות את האינטרסים הכנים שלהם ולגבש דרכי פתרון מוסכמות, מסייע המגשר לצדדים לנסח חוזה. חוזה זה יכול להוות הסכם גירושים המהווה פתרון משותף יעיל המגן על האינטרסים של שני הצדדים ואשר יכול לקבל תוקף של פסק דין אם יושלם, ייחתם ויוגש לאישור בית המשפט. 

הפרת הבטחת נישואין

במצב שבו גבר מבטיח לאישה להינשא לה אך לא מממש הבטחתו, וגם במצב דברים הפוך שבו האישה היא שמבטלת תכניות ומפרה הבטחות, יכול להיות שהצד המאוכזב יקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בשל הפרת הבטחת נישואין. לא כל מי שחלם בלילה על נישואים, ואפילו לא מי שחילק כבר הזמנות ובחר חליפת חתן, יכול לרוץ ולתבוע פיצוי. פסיקות של בתי משפט שדנו בתביעות בגין הפרת הבטחת נישואים מלמדות על גישות מגוונות לעניין, ומובילות למסקנה המתבקשת לפיה הכול תלוי בנסיבות.

בנסיבות מסוימות ניתן לראות הבטחה הניתנת בדבר נישואים כהתחייבות חוזית של ממש. האדם לו הבטיח בן הזוג כי יינשא לו מסתמך על ההבטחה, רואה בה התחייבות ופועל על פיה. ברגע שהאדם המבטיח מפר התחייבותו, הוא מפר חוזה לא כתוב וגורם נזק חמור לצד שכנגד. לרוב, במקרים שבהם מתרשמים השופטים כי הצד שהפר הבטחתו פעל שלא ביושר ובהגינות, בחוסר תום לב או ברשעות, ו/או במקרים שבהם הצד הנפגע נפגע קשות מההסתמכות על ההבטחה, ו/או במקרים שבהם יש צידוק מוסרי להעניש את המפר ולפצות את הנפגע, התביעה בנושא תתקבל.

הדיונים בתביעות להפרת הבטחת נישואים הם לרוב מורכבים,  אלא אם כן מדובר במצב שמעיד באופן ברור על פגיעה בצד הנפגע - למשל כאשר גבר מבטיח לפילגשו שיישא אותה, ורק בזכות הבטחה זו היא ממשיכה עמו בקשר; כאשר גבר מבטיח לאישה כי יינשא לה, ורק בשל כך היא מסכימה לקיים עמו יחסי אישות; כאשר אישה מביעה נכונות להינשא לגבר ובשל כך הוא רוכש לה מתנות ורכוש; כאשר אישה מבטיחה לגבר שאם יתגרש מאשתו תינשא לו, ולאחר הגירושין היא מתחרטת. במקרים אלה יש אפילו התייחסות אל הצד שמפר את ההבטחה כאל מי שביצע תרמית אם הבטיח את ההבטחה בידיעה שזהו כזב ושקר, והציג מצג שווא כדי להשיג את מבוקשו.

בעיניים משפטיות שני המישורים שונים - יש תביעה במישור החוזי לפיצוי בגין הפרת חוזה,  ויש תביעה במישור הנזיקי בגין תרמית ומצג שווא. שופטים שחייבו מפרי הבטחת נישואים בפיצוי הנפגע, הסבירו את החלטתם בהרחבה ונימקו אותה בטעמים של מוסר, מעצם העובדה שבן הזוג הסתמך על ההבטחה, פעל על פיה ומשום שההפרה גרמה לו נזק אזי זכאי הוא לפיצוי. הפיצוי הוא בגין נזקים ממוניים - כלכליים שניתן לכמתם בכסף, כגון, הוצאות חתונה; ונזקים לא ממוניים, כגון: פגיעה בשם הטוב, פגיעה בכבוד, פגיעה באפשרות להינשא וללדת, פירוק התא המשפחתי הקודם ופגיעה ביקירים (אם מדובר בבן זוג נשוי שהתגרש בשל הבטחת נישואין מאחר) ועוד.

הסכם גירושין

הסכם גירושין הוא הסכם בין בני זוג המביעים את רצונם להתגרש ומסדירים את הסוגיות הכרוכות בפירוק הנישואין, לרבות הסדרי הרכוש, תשלום דמי המזונות ומשמורת על הילדים בכתב ביניהם במסגרת הסכם. בני זוג יהודים בישראל יכולים להתגרש רק על פי הסכמה - אם הם יביעו הסכמתם לפעולה זו בהסכם הגירושים זה לא מספיק. את הסכם הגירושים חייב לאשר בית משפט, ועליו חייבים לחתום שני בני הזוג.
ללא אישור בית משפט להסכם אין כל תוקף. 

זאת ועוד, לא כל בית משפט יכול לאשר את כל חלקי ההסכם - משום שרק לבית הדין הרבני סמכות להחליט על גירושים בין בני זוג יהודים בישראל, אז פנייה אליו לאישור ההסכם תאפשר דיון בכל חלקיו ואישור של כולו, כולל הגירושים, ואילו פנייה לבית דין אזרחי, קרי, בית משפט לענייני משפחה, תקים צורך בפנייה נפרדת לבית הדין הרבני בענייני הגירושים עצמם, בעוד בית הדין לענייני משפחה יכריע בשאר הסוגיות העולות בהסכם ויחליט אם ראויות הן לאישור אם לאו. 

חליצה

טקס המשחרר את היבם מן החובה לייבם את אלמנת אחיו. חובת הייבום הוותיקה חלה על אח של מנוח שהותיר אחריו אישה ללא ילדים. האח מחויב לשאת את אשת אחיו ולהעמיד עמה צאצאים כדי להמשיך את שם אחיו. מי שלא רוצה למלא חובה זו חייב לחלץ עצמו ואת אלמנת אחיו מחובה זו. בטקס חליצה בבית דין רבני מתבצעת חליצה דה פקטו. את מה חולצים? נעל. אכן - היבם, אח הבעל המנוח, נועל לרגליו סנדל מיוחד ומתייצב בפני שלושה דיינים. על האלמנה לחלוץ את הסנדל, לירוק לעברו ולקרוא בפניו כך "ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל". אילולא החליצה תהא האישה עגונה ואסור יהיה לה להינשא לאחר. לאחר החליצה האישה מותרת להינשא לכל אדם מלבד כהן.

חקירת שמות

זהו שלב ראשון בביצוע הגירושין בפועל. אחרי שהגעתם להסכמה וניסחתם הסכם גירושים שנחתם ואושר תעברו ליישום הגירושים. גירושין מתבצעים בטקס רב שלבי בבית הדין הרבני.

השלב הראשון של טקס הגירושים הוא שלב חקירת השמות שיכול להתבצע במפגש אחד שסופו יהיה מתן הגט או בדיון נפרד. הדיון של חקירת השמות נמשך בין רבע שעה לשעה ומטרתו בירור שמות המתגרשים, וידוא כי אכן היו נשואים וכי אכן הם אלה שמתגרשים ובחינת מעמד מיוחד - אם אחד מהם הוא כהן, לוי או ישראל.

בני זוג המעוניינים להיפרד באופן רשמי,  צריכים לבצע טקס גירושין . טקס הגירושין הוא טקס דתי שבו נותן הבעל גט לאשתו. אל חקירת השמות יש להגיע מצוידים בכמה דברים - כסף לתשלום אגרה (שלוש מאות שקל), תעודות זהות של שני בני הזוג, תעודת נישואין, כתובה, שתי תמונות פספורט וכן עדים.

רצוי עדים שמכירים אתכם היטב והכי מומלץ שיהיו אלה האבות של האישה והבעל. העדים יעידו עליכם וגם יציינו את שמות החיבה וכינוייכם. יש חשיבות רבה לשמות שייכתבו על הגט, ולכן הדיינים במהלך חקירת השמות מקשים ושבים ושואלים לגבי שמות וכינויים, וכוללים את כולם בתעודת הגט. אחרי שלב חקירת השמות ממשיך הטקס שבסיומו נרשמים בני הזוג כגרושים.

ידועים בציבור

לרוב, בני זוג נישאים כדי לזכות בהכרה רשמית בקשר שלהם ולקבל מעמד של נשואים. נשואים נרשמים ככאלה במדינת ישראל וזוכים לשלל זכויות שמקנה להם הסטטוס החדש. זוגות רבים חיים יחד אך לא נישאים ולא נרשמים כנשואים - אם מבחירה ואם בשל אילוץ (למשל, קשר בין כהן וגרושה להם אסור להינשא לפי הדת).

במקרים רבים, למרות היעדר הנישואים בפועל והיעדר הרישום, זוגיות בין שניים מקבלת מעמד חוקי והכרה ממסדית. בני זוג אלה נחשבים ל"ידועים בציבור" - מעמד המגיע עם זכויות וחובות כמעט כשל זוג נשוי. מדוע זה חשוב? מה זה משנה אם בני הזוג הם "סתם בני זוג" או "ידועים בציבור" או נשואים כדת וכדין? זה משנה בשל לא מעט דברים.

למשל, ישנן לא מעט זכויות, זכאויות והכרות שמעניקות הרשויות ומוסדות שונים אשר ניתנים רק לבני זוג. כמו כן, בעת פרידה לאחר ניהול חיים משותפים מתעוררות, לפי רוב, שאלות סביב נושא חלוקת רכוש ומזונות. כמו כן, לאחר פטירת אחד מבני הזוג מתעוררות שאלות בענייני ירושה וגמלאות. בכל אחת מהפעמים שיש ספק בעניין טיבם ומעמדם של בני זוג - יכול אחד מהם או שניהם לפנות לבית המשפט שיכיר בהיותם ידועים בציבור. על הפונים המבקשים הכרה מעין זו להוכיח עובדה זו. הכיצד? בתי המשפט קבעו מספר תנאים שבהתקיימם יזוהו בני זוג כידועים בציבור.

באופן כללי, ניתן לומר כי בית המשפט יבחן את נסיבות החיים ומאפייני החיים של בני הזוג, ואם יתרשמו מקיומם של שני יסודות ברורים יסיקו כי אכן מדובר בידועים בציבור. היסוד האחד הוא חיי משפחה, והיסוד השני הוא משק בית משותף. בית המשפט יקשיב לטענות הצדדים, יבחן כיצד כל אחד מהם תפס את בן/בת הזוג, איך הסביבה תפסה אותם ועוד. על פי רוב אין חשיבות למשך הזמן בו נשמר הקשר הזוגי אלא יש חשיבות לטיבו וטבעו -  אפילו מגורים משותפים אינם תנאי הכרחי להכרה של ידועים בציבור. בין היתר תיבחן ההתנהלות הכלכלית של בני הזוג - מימון הדדי, קניות משותפות, נשיאה משותפת בנטל העלויות וההוצאות השוטפות; הסיוע והתמיכה ההדדיים - טיפול בעת מחלה, ליווי, תמיכה, בילויים משותפים; הרגש ששרר ביניהם - שיתוף, אהבה, הרמוניה וחיבה ועוד.(רשימת עורכי דין לתחום ידועים בציבור)

ייבום

ייבום הוא חובה החלה על גבר יהודי שאחיו נפטר בטרם זכה להוליד ילדים, למרות שנישא טרם פטירתו. אלמנת האח והאח מחויבים להינשא כדי להעמיד צאצאים לנפטר אשר יישאו את שמו. חובה זו שיושמה בימי קדם,  מיושמת בישראל במגזר החרדי. אך גם שם ובוודאי במגזר החילוני ניתן להתיר את החובה על ידי טקס חליצה שבמהלכו מכריז היבם כי אין בכוונתו לשאת את אלמנת אחיו. ללא ייבום נחשבת האישה עגונה ואין היא תוכל להינשא בטקס הלכתי יהודי.

כתובה

זהו מסמך המגדיר את חובות הבעל לאשתו מרגע הנישואים ועד לגירושין. מסמך זה הוא מעין תעודה שבימי קדם הייתה מסמך שסוגר את "עסקת הרכישה" של הבעל את אשתו, וקובע פיצוי שייתן הבעל לאשתו אם יחליט לגרשה ו'להפר חוזה'. אמנם בימים אלה הבעל לא קונה את אשתו ממשפחתה, אולם מנהג זה לא רק שנשתמר, אלא קיומו מתחייב כאשר מדובר בבני זוג יהודים המעוניינים להינשא על פי הדת וההלכה היהודיות.

בהסכם זה מתחייב הבעל לקיים את כל חובותיו כלפי אשתו. חובות אלה נקבעו עוד בתורה, בספר שמות: "שארה כסותה ועונתה לא יגרע". מימוש הפסוק נכלל בכתובה שכוללת את התחייבויות הבעל לזון, ולפרנס ולכבד את אשתו, וגם ישנו פירוט של הסכום שאותו מתחייב הבעל לתת לאשתו במקרה שיגרש אותה, או במקרה שימות. עוד מופיעים בכתובה פירוט של נכסים אשר הביאה האישה עמה מבית אביה, וכן חתימותיהם של הבעל ושל שני עדים כשרים.

את הכתובה מוסר הבעל לאשתו במהלך החופה. לכתובה בימינו אלה יש חשיבות רבה רק במגזר החרדי; בעולם החילוני הכתובה נותרה כמעט תמיד כמסמך בעל חשיבות טקסית בלבד, כאשר את חלוקת הרכוש ודמי המזונות מסדירים חוקים ומקורות אחרים. עם זאת, במקרים מסוימים כאשר בית הדין הרבני נדרש לקבוע את כוחה של הכתובה הוא קבע שהיא מסמך משפטי בעל תוקף מחייב וכי לעתים יש לאכוף הכתוב שם. במקרים רבים חתנים כותבים סכום גבוה או נמוך מדי מתוך ידיעה שאין לכך כל תוקף. אולי כדאי להם להיזהר מהתנהגות זו כפי שימליץ להם החתן שנקב סכום של מליון ש"ח כפיצוי לגרושתו במקרה של פירוד ונאלץ לשלמם למרות שלדבריו קבע את הסכום "בצחוק".

מדור ספציפי

כאשר מדברים על מדור בהקשר של גירושים מתכוונים למגורים. ישנו מדור לילדים המגדיר את חובת האב לדאוג לקורת גג לילדיו, וישנו מדור ספציפי שמתייחס לקורת גג לאישה. כל עוד לא הושלם הליך הגירושין, הבעל מחויב לשלם לאשתו מזונות עד לרגע מתן הגט. מזונות אלה מכונים מזונות אישה, והם כוללים גם סיוע במימון המגורים, זהו מדור ספציפי. המשמעות בפועל היא שהאישה פונה בבקשה לבית הדין הרבני להוציא צו מדור, במסגרת תביעת מזונות או תביעה לשלום בית, המאפשר לה להמשיך להתגורר בבית שבו התגוררה עם בעלה טרם הפרידה.

כשצו זה מוצא, הדירה לא נכללת בהליך של פירוק השיתוף, ואין מוכרים אותה וחולקים בתמורתה, או, לחילופין הבעל מסייע במימון דירה באותה רמה. צו מדור ספציפי הוא צו הלכתי שיכול להינתן רק על ידי בית הדין הרבני. אם האישה הקדימה את הבעל והגישה בקשה לצו זה בטרם הוא הגיש תביעה לפירוק השיתוף בדירת המגורים שלהם, יכולה מכירת הדירה וחלוקת תמורתה להתעכב שנים רבות. צו זה יינתן על ידי בית הדין הרבני במידה ויסיק כי התנהגותו של הבעל איננה הוגנת, כך למשל, כאשר עזב את הבית ללא סיבה, מעוניין להתגרש ללא הצדקה, עזב את הנישואים למען אישה אחרת וכדומה.

מדור שקט ושלו

כל בעל מחויב לספק לאשתו ולילדיו מדור שקט ושלו, קרי - סביבת מגורים בטוחה ומוגנת. לעתים מה שמפר את שלוות הבית ומהווה סכנה לשלומם של הילדים והאישה הוא דווקא התנהגותו של הבעל. במקרים בהם האישה חשה מאוימת, חשופה לסכנה או חוששת מבעלה במסגרת הליך גירושין, היא יכולה לפנות לבית המשפט בבקשה להוצאת צו הרחקה לשם מדור שלו ושקט. זהו צו מניעה המרחיק את הבעל מדירת המגורים המשותפת של בני הזוג, על אף זכויותיו הקנייניות של הבעל בנכס, ומדיר אותו משם.

בית המשפט ייענה לבקשת האישה ויספק צו כזה רק כאשר האישה תצליח להוכיח קיומה של סכנה מוחשית שמסכן הבעל את האישה. הוכחה שכזו תתאפשר באחד המקרים הבאים - כאשר היו בעבר מעשי אלימות חמורים במשפחה של הבעל כפי האישה ו/או הילדים; כאשר הוכח כי הבעל היה אחראי למריבות אלימות; כאשר האלימות היא "רוחנית" ולא רק פיסית במקרים קיצוניים, כלומר אלימות נפשית; כאשר שלמותם הנפשית או הפיסית של הילדים ו/או האישה נמצאת בסכנה בגלל האב. צו הרחקה מטעם מדור שקט ושלו הוא צו מוגבל בזמן וניתן לתקופה קצובה בלבד.

מזונות אישה

על האב מוטלת חובה לשלם מזונות לילדיו, אבל החובה לפי הדין העברי היא גם לזון את האישה ולא רק את הילדים. האב חייב לשלם שני סוגי מזונות - מזונות לאישה ומזונות לילדים. שני סוגי דמי המזונות שונים בתכלית - התשלום לילדים הוא עד גיל 18 ולא קשור לטיב היחסים בין האב לילדים, וכן לא קשור לגודל ההכנסה של האב היות והוא חייב לכלכל את ילדיו לפני שהוא מכלכל את עצמו. את בת זוגו לעומת זאת הוא חייב לכלכל לזמן מוגבל, בסכום מוגבל ורק בהתקיים תנאים מסוימים. הבעל ישלם מזונות אישה רק אם הוא ובת זוגו חיו יחד זמן ממושך.

חשוב להבין - הם לא חייבים להיות נשואים. מספיק שניהלו חיים משותפים יחד ונפרדו אחריהם. מזונות אישה מוגבלים בזמן ואינם לשנים רבות כמו מזונות ילדים - גבר חייב בתשלום מזונות לאישה שאתה חי וממנה נפרד, לרוב, רק עד לרגע התחלתם הרשמית של הגירושין. גובה דמי מזונות לאישה תלוי בגורמים רבים, ביניהם, הכנסתה של האישה, רמת החיים שלה הייתה רגילה טרם הפרידה, הוצאות האישה לרבות שכר דירה, לבוש, קוסמטיקה, אחזקת רכב, תרבות ובילוי, תשלום חשבונות ועוד. מאפיינים רבים ונסיבות מגוונות יקבעו את גובהם של דמי מזונות האישה, כאשר הכלל הוא שהאישה "עולה עמו ואינה יורדת עמו" - כלומר, שומרת על אותה רמת חיים שלה הורגלה בזמן הנישואים, והבעל חייב לסייע לאישה לשמור על רמת חיים שהייתה לה.

גובה דמי המזונות יושפע מגובה הכנסתה של האישה ומיכולת השתכרותה. הזכות למזונות כוללת גם מדור ספציפי - סיוע במימון דירה שבה חיה האישה בזמן הנישואים או דירה באותה רמה. לעתים מתן צו מדור ספציפי מונע ביצוע פירוק שיתוף במה שהייתה דירת המגורים המשותפת של בני הזוג (מכירתה וחלוקת תמורתה בין בני הזוג.). אישה יכולה להימצא לא זכאית למזונות ובעלה ישוחרר מחובתו לזון אותה באחד מארבעה מקרים: אם האישה תיחשב מורדת - כזו המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה; אם האישה עזבה את הבית מסיבה שאיננה מוצדקת; אם האישה קיימה יחסי מין עם גבר אחר; אם האישה לא מביעה הסכמתה לגירושין רק בכדי ליהנות מזמן נוסף בו תקבל מזונות אישה. (רשימת עורכי דין מזונות)

מזונות זמניים

הליך גירושין הוא הליך ארוך שהשלמתו לא מוגבלת בזמן. בסיום ההליך נפסקים עם קבלת הגט דמי מזונות קבועים. אך מה קורה מהרגע בו בני הזוג החליטו על גירושים ועד לרגע של הגעת הגט? מרגע הפירוד ועד למימוש הגירושים בפועל יכול לחלוף זמן רב. במשך זמן זה זכאית האישה לדמי מזונות אישה, והילדים זכאים למזונות ילדים. בנוסף לכך יש צורך להימנע ממצב בו האישה תהא תלויה בחסדי הבעל לכלכלתה - מה שעלול לגרום לחוסר שוויון וקושי להשלים הליך גירושים הוגן.

בכדי למנוע מצב דברים זה ולדאוג לרווחת הילדים והאישה, גם בתקופה זו על הבעל לשלם מזונות זמניים לאישה ולילדים. מזונות זמניים ישולמו לתקופה שמדרישתם ועד להשלמת הליך הגירושים הסופי. על גובה מזונות זמניים יכולים להסכים בני הזוג בכתב באישור בית המשפט או שבית המשפט יורה עליהם. לשם החלטה והוראה של בית המשפט, על האישה והילדים להגיש בקשה למזונות זמניים, ובפסיקה מהירה יקבע בית המשפט את הסכום שעל הבעל לשלם לאשתו ולילדיו.

בית המשפט ממהר לפסוק בעניין ואיננו נכנס לעובי הקורה משום שאין בידיו זמן לברר את כל הנחוץ על מצבם הכלכלי של בני הזוג. מזונות זמניים, בניגוד למזונות קבועים, מחושבים על דרך האומדנה בלבד - כלומר, בית המשפט מבצע הערכה גסה ונמהרת של רמת החיים שאליה הורגלה האישה, ובהתאם לכך פוסק את גובה המזונות הזמניים. אם המזונות הקבועים שייפסקו יהיו גבוהים הרבה יותר מהמזונות הזמניים תוכל האישה לתבוע פיצוי בגין ההפרש, וזאת בשונה מבעל ששילם מזונות גבוהים מאד ולא יוכל לתבוע ההפרש.

מירוץ סמכויות

מונח זה מתאר את היחסים בין בתי משפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני. לכל בית משפט בישראל נתונה סמכות לדון בעניינים מסוג מסוים. את הסמכות קובעים חוקים מגוונים. מה שמשפיע על זהות בית המשפט והרכב השופטים שידון בעניין מסוים הוא מאפייניו השונים של העניין, כמו, למשל מהות הדיון - נזיקין, חוזים, פלילי, משפחה; סכום התביעה; סוג התביעה - גירושין, תעבורה, שלום בית, קניין, מזונות ועוד.

ישנם בתי משפט בעלי סמכות ייחודית לדון בעניין מסוים, קרי רק להם נתונה הסמכות לבחון, להכריע ולקבוע בעניין פלוני. ישנם מקרים בהם הדיון וההכרעה בעניינים מסוימים הם בסמכות של שני בתי משפט. זהו המצב בהקשר של דיני משפחה: לבית הדין הרבני סמכות ייחודית לדון בענייני גט. כלומר, כל התרת קשר נישואים וביצוע מתן הגט אצל יהודים- רק לבית הדין הרבני יש הסמכות לדון ולהכריע בעניין זה. לגבי דיון והכרעה בנושאים הקשורים לגירושין - נתונה סמכות גם לבית דין רבני וגם לבית משפט לענייני משפחה.

כלומר, מדובר כאן בסמכות מקבילה. אז אם שני המוסדות יכולים לדון באותם העניינים ולהם סמכות מקבילה, איפה יתקיים הדיון? הכול שאלה של עיתוי. כאן נכנס לתוקפו המושג "מירוץ סמכויות". הגט והגירושים עצמם תמיד יידונו בבית הדין הרבני, אבל שאלות הקשורות אליו כגון חלוקת רכוש, משמורת ילדים ודמי מזונות יכולים להידון הן כאן והן כאן, והם יידונו בפועל היכן שהתחיל הדיון. כלומר, אם אחד מבני הזוג הקדים את השני והגיש תביעה בעניין מסוים לבית דין מסוים, אותו בית משפט ניצח במירוץ, ושם יידונו כל העניינים הקשורים לבני הזוג. עצם הגשת התביעה במועד מוקדם היא המקנה לערכאה את הסמכות לדון בתביעה, ומבטלת כל אופציה של הערכאה האחרת לדון בתביעה שתוגש בשלב מאוחר יותר.  

עובדה זו יוצרת תחרות גדולה בין בני הזוג - לכל אחד מהם אינטרס להקדים את האחר ולהבטיח דיון בבית משפט מסוים. המשמעות של היכן יתקיים ויוכרע הדיון מאד קריטית וחשובה משום שעשויה היא להשפיע על טובת הצדדים לפי נסיבות העניין. באופן כללי וגס ניתן לומר שהדיון בבית משפט לענייני משפחה עדיף לאישה בשל החתירה לשוויון והדאגה לאינטרסים שלה; אך לא כך תמיד הדבר. במקרים מסוימים דווקא עדיף לאישה שהעניין יידון ויוכרע בבית הדין הרבני, למשל כאשר היא מעוניינת בצו מדור ספציפי שיכול להינתן רק על ידי בית דין רבני ולאפשר לה המשך מגורים בדירה המשותפת, או כאשר סכום הכתובה גבוה מאד ועוד.

כאשר אחד מבני הזוג שואף להשלים את הדיון בכל העניינים הקשורים לגירושים בבית הדין הרבני עליו למהר ולהגיש תביעה לגירושין בבית הדין הרבני ולכרוך בה את כל העניינים הדורשים הכרעה. לפי החוק בית הדין הרבני מוסמך לדון אך ורק בעניינים הכרוכים בתביעת הגירושים. הכוונה לעניינים אשר לפי עצם טבעם וטיבם כרוכים בתביעה של גירושין וכאלה הניתנים לכריכה בתביעה כזו משום שההכרעה בהם דרושה לשם סיום יעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים. בית הדין הרבני יוכל לדון בעניינים אלה רק אם נכרכו במפורש בתביעת הגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני.

כריכה

לבית דין רבני יש סמכות ייחודית לדון בגירושים של יהודים. הוא בית הדין היחיד שיכול לדון ולהכריע בעניין זה. בכל יתר הנושאים הקשורים להשלמת הליך הגירושים מוסמך לדון גם בית המשפט לענייני משפחה. הסמכות של בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה היא כפולה ומכונה סמכות מקבילה. אף בית משפט לא עדיף על פני השני והכול מוכרע על ידי העיתוי - בית המשפט שקיבל ראשון תביעה בעניינם של בני הזוג ידון ויכריע בכל השאלות הקשורות לבני הזוג הללו גם בהמשך הדרך.

אולם חשוב מאד שהשאלות הללו יהיו קשורות לסיום היעיל של היחסים של בני הזוג. כאן רלוונטי המושג כריכה - לבית הדין הרבני סמכות אוטומטית ובלעדית לדון בגירושים של בני הזוג, בעצם התרת הנישואים, אבל את הסמכות לדון בעניינים שקשורים לגירושים, כגון, משמורת, מזונות, הסדרי ראייה, סוגיות רכוש וכדומה הוא צריך לקנות סמכות. אותה סמכות נקנית רק אם מי שהגיש את התביעה לבית הדין הרבני ביצע כריכה כדין של כל הסוגיות שבהן מתבקש בית המשפט לדון. הכריכה חייבת להיות כשרה ומפורשת והיא יכולה לכלול רק עניינם שהטבע שלהם והטיב שלהם קושר אותם למערכת היחסים בין הזוג, כאשר ההכרעה בעניינם נחוצה לסיום יעיל של היחסים בין בני הזוג.

ללא כריכה שכזו לא יוכל בית הדין הרבני לדון בשאלות הקשורות ליחסים בין בני הזוג וללא הכריכה, המירוץ לא הוכרע. אם בעל יגיש תביעה לגירושים בבית הדין הרבני ולא יכרוך בה שאלות אחרות האישה תוכל להגיש תביעה שתעורר דיון בשאלות אלה בבית משפט לענייני משפחה.

מורדת

אישה מורדת מוכרזת ככזו וזוכה למעמד מפוקפק זה על ידי בית הדין הרבני כאשר היא נכשלת במילוי חובותיה. התפיסה היא כי לאישה ולבעל יש חובות זה כלפי זה, וכאשר האישה איננה עומדת בהם היא מורדת. זאת כאשר איננה מקיימת יחסי אישות עם הבעל, עוזבת אותו ללא סיבה מוצדקת, בוגדת בו ו/או אינה ממלאת את חובותיה בבית - ניקיון, בישולים, טיפול בילדים וכביסות. אם אישה מוכרזת כמורדת, יש לכך משמעויות מרחיקות לכת בבית הדין הרבני - ראשית, מזונות האישה (תשלום לאישה על ידי הבעל עד לגט בפועל) יכולים להיפגע או להתבטל; הבעל רשאי לגרשה - יש עילה לגירושין ובית המשפט יכול להוציא פסק דין המחייב אותה להביע הסכמתה לגירושים.

כמו כן, כתובתה של אישה מבוטלת ברגע שהוכרזה כמורדת, ואין היא יכולה לזכות בסכום הנקוב בה בעת הגירושין. במקרים נדירים, למרות הכרזתה של האישה כמורדת, לא יוטלו עליה מלוא הסנקציות והיא תוכל לקבל מזונות אישה. זאת במקרים בהם מתקיימים שני תנאים בסיסיים: מרדנותה נובעת מהתנהגות לא נאותה של הבעל, והיא בשל  "סיבה טובה", וכאשר האישה נשארה לגור בבית. לצד אישה מורדת יש גם בעל מורד - כזה המקיים יחסי מין עם אישה אחרת ו/או מסרב לעשות זאת עם אשתו. בעל מורד יכול להיות מחויב במתן גט, יכול לקבל צו מדור ספציפי וגם ייתכן כי יוטלו עליו מגוון גדול של סנקציות.

נישואים אזרחיים

בני זוג בישראל יכולים להינשא בכל דרך שבה יבחרו, אולם על מנת שיוכרו כנשואים, יירשמו כנשואים והסטטוס שלהם יעודכן, עליהם להינשא דרך הרבנות הראשית לישראל. הרישום פורמאלי בלבד - בני זוג לא נשואים על פי ההלכה שמנהלים חיים משותפים נחשבים כידועים בציבור וזכאים לזכויות רבות מתוקף מעמדם, כמעט כמו היו נשואים. המשמעות בפועל היא שבני זוג יכולים להינשא גם בטקס אזרחי, קרי שלא על ידי רב ולא בהתאם לכללי ההלכה אם יחפצו בכך. לא מעט זוגות, בוודאי בשנים האחרונות, בוחרים לקיים נישואים אזרחיים מתוך רצון.

נישואים אלה כוללים נישואים בהסכם החתום על ידי עורך דין; נישואים בטקס אלטרנטיבי; נישואים בבתי עייריה בערי אירופה ועוד. בני זוג אחרים דווקא שואפים ורוצים להינשא על פי דין תורה אולם הרבנות דוחה אותם. הרבנות לא מתירה נישואים על פי הדין היהודי במקרים בהם אחד מבני הזוג אינו יהודי, כאשר אחד מבני הזוג כהן והשני/ה גרוש/ה, כאשר אחד מבני הזוג כהן והשני/ה גיורת ועוד. גם במצבים בהם בחרו בני הזוג לוותר על נישואים הלכתיים וגם במקרים בהם הנישואים האזרחיים נכפו עליהם - בבואם להתגרש יוחלו עליהם חלק מדיני ההלכה היהודית והם יצטרכו לעבור בפועל הליך של גירושים.

הליך זה מעט שונה מהליך הגירושים של בני זוג שנישאו כדת משהו וישראל, אך הם עדיין יהיו תחת אחריות ופיקוח של מוסדות הרבנות. כלומר - אותה רבנות שלא מאשרת נישואיהם או שהם בחרו להדירה מחייהם, כופה עליהם את סמכותה בבואם לפרק את זוגיותם. במצבים אלה הרבנות היא שלא מאשרת את כריתת ברית העולם ביניהם, ושולחת אותם להינשא בדרכים אלטרנטיביות או במדינות זרות, ובכל זאת היא זו שתשלים את היפרדותם. כאשר מדובר בבני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים בשל שייכות דתית שונה, כאשר אחד מהם יהודי - ובמידה ויהא צורך בכך, הליך "הגירושין" של בני הזוג יהיה שונה לגמרי מזוגות שנישאו בנישואים הלכתיים, ואף מאלה שנישאו בנישואים אזרחיים למרות ששני בני הזוג יהודים הם. במקרה כזה לא יהיו הליכי גירושין זהים או אפילו דומים להליכי גירושין "סטנדרטיים" אלא תהיה "התרת נישואין" - הליך המתנהל בבית משפט אזרחי חילוני ולא בבית דין רבני.

נישואים כדמו"י

אלה הם ראשי תיבות של המילים "נישואים כדת משה וישראל”. הכוונה היא כמובן לנישואים לפי הדת היהודית ובהתאם לכללי ההלכה. טקס הנישואים ביהדות כולל את החופה והקידושין שכוללים בין היתר קידוש הכלה על ידי החתן באמצעות טבעת שאותה הוא עונד על אצבעה באומרו: “הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל”. בפועל נישואים כדמו"י הם הגדרה של נישואים שהושלמו כהלכה בעזרת הרבנות, ואשר נבדלים מנישואים אזרחיים.

כדי שבני זוג יוכלו להינשא נישואי כדמו"י עליהם לענות על דרישות הרבנות - על שני בני הזוג להיות יהודים; אם אחד מהם כהן הוא לא יכול להינשא עם גיורת או גרושה, ועל שני בני הזוג להיות מעל גיל 17 (אם לחתן או לכלה טרם מלאו 17 שנים, עליהם להביא אישור מבית משפט מחוזי המתיר להם להינשא). נישואים כדמו"י מתחילים בפנייה לרבנות ובפתיחת תיק נישואים ברבנות שבה מתגורר אחד מבני הזוג. את פתיחת התיק יש להשלים כשלושה חודשים או 45 ימים לפני מועד החתונה, ותוקף התיק הוא עד שלושה חודשים. נציגי הרבנות יבחנו את יהדותם ורווקותם של בני הזוג באמצעים שונים, ויפנו אותם להדרכות מגוונות ומי טקסים (הדרכת כלה, טבילה במקווה טהרה וכדומה). לאחר מכן יבחרו בני הזוג רב שיקיים את טקס הנישואים הכולל חופה וקידושין.

נישואי כהן וגרושה

איסור מימי קדם הנאכף גם כיום בישראל של המאה ה-21 הוא האיסור של כהן לשאת גרושה.  לפי ההלכה היהודית, לכהן שאיננו כהן גדול (כהן הדיוט) אסור להינשא לאישה גרושה, חלוצה (עברה חליצה מייבום), זונה, גיורת או חללה (בת שנולדה לכהן מנישואים האסורים עליו בגלל היותו כהן, או שנולדה למישהו שהוא חלל בעצמו). כלומר כהן "זוטר" יכול להתחתן רק עם רווקה או אלמנה ומי שהוא כהן גדול לא יוכל לשאת אלמנה ויוכל להתחתן רק עם רווקה בתולה. למרות שרוב אזרחי המדינה אינם חיים תחת עול המצוות, איסור זה מיושם גם כיום ומוחל גם על יהודים שאינם שומרי מצוות. עובדה זו מולידה שני מצבי דברים - האחד שכל מי שרוצה להתחתן בישראל עם אישה האסורה, לכהן חייב להוכיח שאינו כהן. המצב השני הוא נישואים אזרחיים, נישואים בחו"ל או בארץ שאינם נישואי כדמו"י (כדת משה וישראל) - קרי שלא על ידי רב ולא בהתאם לכללי ההלכה.

נישואי פרגוואי

זהו סוג נוסף של נישואים אזרחיים - נישואים שאינם על פי דת משה וישראל. בני זוג ישראלים או שאחד מהם ישראלי ולא רוצים או לא מורשים להינשא על פי ההלכה היהודית - אם בשל היות אחד מהם בן דת או אחרת או שאחד מהם כהן והשני גיור או גרוש - טסים לערים שונות ברחבי העולם כדי להינשא. אם רשויות הערים מכירות בנישואיהם של בני לאום אחר, הנישואים יוכרו גם בישראל. הערים בהם נוהגים להינשא הם פריז, לאס וגאס, פראג, ערי איטליה או קפריסין. אז מה זה פראגוואי? האם ישראלים טסים עד שם כדי להינשא? ובכן... לא. בעבר ניתן היה לשלוח מסמכים שונים למדינה ולקבל תעודת נישואים. מנהג זה נפסק והשלמתו כבר לא מתאפשרת.

נישואי קפריסין

נישואי קפריסין הם נישואים בין בני זוג שלפחות אחד מהם ישראלי ואשר בחרו להתחתן בקפריסין. הנישואים ביניהם הם כמובן נישואים אזרחיים - נישואים שלא נעשו לפי טקס דתי והלכתי ואינם נישואי כדמו"י (כדת משה וישראל). לא מעט זוגות, בוודאי בשנים האחרונות, בוחרים לקיים נישואים אזרחיים מתוך רצון. נישואים אלה כוללים נישואים בהסכם שחתום על ידי עורך דין; נישואים בטקס אלטרנטיבי; נישואים בחוץ לארץ ועוד.

מדוע דווקא קפריסין? נישואים אזרחיים יכולים להיעשות במדינות רבות ברחבי העולם. לא מעט ערים מאפשרות נישואים של בני לאום אחרים בהליך קצר ולא מפרך. על אף שהחוק הישראלי אינו מכיר בבני זוג שנישאו נישואים אזרחיים בישראל,   הוא כן מכיר בבני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים במדינות אחרות המכירות בחוקיותם של נישואיהם. בין הערים הפופולאריות לנישואים שכאלה, בהם בוחרים חילונים יהודים, יהודים שאינם יכולים להינשא כדת (כהן עם גיורת ו/גרושה) או כאלה הנישאים עם בן / בת דת אחרת בולטות לאס וגאס, פריז, פראג וקפריסין. היתרון הבולט של קפריסין גלום בקרבה הרבה לישראל ובעלות הנמוכה יחסית של הטיסה, הלינה וההוצאות סביב טקס הנישואים.

אם בני הזוג שניהם יהודים, אך בחרו או נאלצו להינשא נישואי קפריסין, הם ייאלצו לסיים את נישואיהם אם יחפצו בכך בכפוף להלכות דתיות ולקבל אישור של בית דין רבני. אם אחד מבני הזוג איננו יהודי הנישואים בין בני הזוג יותרו על ידי התרת נישואים בבית משפט אזרחי.

סמכות ייחודית

לכל בית משפט בישראל נתונה סמכות לדון בעניינים מסוג מסוים. את הסמכות קובעים חוקים מגוונים. מה שמשפיע על זהות בית המשפט והרכב השופטים שידון בעניין מסוים הוא מאפייניו השונים של העניין, כמו, למשל מהות הדיון - נזיקין, חוזים, פלילי, משפחה; סכום התביעה; סוג התביעה - גירושין, תעבורה, שלום בית חוזים, קניין, מזונות ועוד. ישנם בתי משפט בעלי סמכות ייחודית לדון בעניין מסוים, קרי רק להם נתונה הסמכות לבחון, להכריע ולקבוע בעניין פלוני.

זהו המצב בהקשר של דיני משפחה לבתי הדין הדתיים הקיימים במדינה יש סמכות ייחודית ובלעדית להכריע בעניינים של נישואים וגירושין. כאשר מדובר בבני זוג יהודים בית הדין עם הסמכות הבלעדית הוא בית הדין הרבני. כל בית משפט אחר אליו תוגש תביעה בעניין שכזה ידחה את התביעה על הסף. אם אין סמכות אז לא דנים. בנוסף לכך, בית הדין הרבני יכול לדון גם בעניינים אחרים אך הוא לא היחיד שיכול לדון בהם. מדובר בעניינים שהכרעה בהם קשורה לשם חיסול יעיל של היחסים בין בני הזוג. במילים אחרות אלה הן שאלות המתעוררות כשרוצים להתגרש ועלולות לעכב את הגירושין, כגון, משמורת, רכוש, מזונות וכדומה. גם בשאלות הללו יש סמכות לבית הדין הרבני לדון וגם לבית המשפחה- מי שקיבל ראשון את התביעה. אולם עניינים אלה חייבים להיכרך- להיות מוגשים יחד לתביעה הראשונית לגירושין שתוגש לבית הדין הרבני כדי שהוא יוכל לדון ולהכריע בהם.

סמכות מקבילה

לא כל בית משפט יכול לדון בכל עניין. כדי שבית משפט ידון ויכריע בעניין מסוים הוא חייב לקבל לכך סמכות. הסמכות קבועה בחוק. חוקים רבים קובעים איזה בית משפט ידון באיזה עניין. יש עניינים שרק לבית משפט מסוים יש סמכות לדון בהם. זה נקרא סמכות ייחודית. זוהי סמכות בלעדית כמו זו שנתונה לבית דין רבני שרק הוא מוסמך לדון בכל הנוגע לעצם נישואים או גירושין של בני זוג יהודים בישראל.

יש מקרים בהם הסמכות היא לא בלעדית אלא היא מקבילה- נתונה לשני בתי משפט מסוגים שונים מבלי שתהיה העדפה לבית משפט מסוים. סמכות מקבילה קיימת בהקשר של דיני משפחה. בכל השאלות הקשורות לסיום יחסים של בני זוג יכולים לדון ולהכריע שני בתי משפט - גם בית הדין הרבני וגם בית המשפט לענייני משפחה. זה ששניהם מוסמכים לא אומר שמתקיימים שני דיונים במקביל. מצב דברים כזה עלול להוביל לכאוס מוחלט - החלטות סותרות ומנוגדות, דיונים כפולים, חוסר יעילות ובזבוז זמן וכסף. בדיוק בשל כך במקרה של סמכות מקבילה בית המשפט שידון בתביעה הוא זה שקיבל את התביעה הראשונה בעניינם של בני הזוג ראשון.

זה נקרא מירוץ סמכויות. בית המשפט שהשיג וקיבל תביעה לידיו לפני בית משפט אחר הוא זה שידון בתביעה הספציפית שהוגשה ובכל התביעות הקשורות לבני הזוג. לכאורה המנצח במירוץ פחות חשוב אולם למרבה הצער לא כך הדבר - חלק מהאסטרטגיה של בחירת בית משפט היא חשובה ומהווה טקטיקה בניהול המאבק בין בני זוג. לעתים עדיף לצד מסוים שהעניין יוכרע בבית משפט מסוים. לרוב נוטים לחשוב שהדיון בבית הדין הרבני מיטיב עם הבעל והדיון בבית משפט לענייני משפחה מיטיב עם האישה. הנחה זו איננה נכונה באופן גורף והדבר תלוי במגוון נסיבות משתנות. על כן תמיד מומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה לדיני משפחה.

סרבנות גט

משום שבני זוג יהודים בישראל חייבים על פי ההלכה להתגרש בהסכמה, הבעל חייב לתת בהסכמה גט לאישה והאישה חייבת להסכים לקבלו. אם הבעל מסרב לתת גט לאישה הוא נחשב ל"סרבן גט". אם האישה מסרבת לקבל את הגט היא "סרבנית גט". אמנם לפי ההלכה האישה לא חייבת להסכים לקבל את הגט כדי שקשר הנישואין יותר, אולם מקור הלכתי בודד (חרם דרבנו גרשום) וחוק שיווין זכויות האישה קבעו כי מתן גט לאישה שאיננה מסכימה לקבלו מהווה עברה פלילית ולכן ישנן גם נשים סרבניות גט - נשים המסרבות להסכים לקבל את הגט, לרוב על רקע תאוות בצע כי כך הן יכולות להרוויח “מזונות אישה” המשולמים על ידי הבעל רק עד מתן הגט.

בפועל יש יותר סרבני גט מסרבניות גט, ובנוסף לכך ההשלכה על מסורבות הגט חמורה הרבה יותר מהשלכת הסירוב על מסורבי הגט. על פי ההלכה, מסורבי גט אינם רשאים להתחתן וזוהי ההגבלה היחידה המוטלת עליהם. לעומת זאת, על מסורבת הגט יש הגבלות רבות נוספות, ביניהן ההלכה שלפיה מסורבת גט שקיימה יחסי אישות עם מי שאינו בעלה תיחשב לנואפת, על כל המשתמע מכך; אם מסורבת גט הרתה וילדה ילד ממי שאיננו בעלה - אותו ילד ייחשב ל"ממזר” ועוד.

עגונה

אישה עגונה היא אישה הנמצאת בנישואין שלא ניתן לממשם, ולמרות שאינה חיה בפועל עם בעלה היא איננה יכולה להינשא לאחר. המקרים בהם האישה תיחשב עגונה הם אחד מאלה - כאשר הבעל נעדר ואין יודעים אם הוא חי או מת. אישה שבעלה איננו מוכן להעניק לה גט - גירושים בין יהודים בישראל חייבים להיעשות בהסכמה וללא מתן גט (תעודת גירושין) של הבעל לאישה, לא ניתן להתיר את קשר הנישואין. כשהבעל מסרב לתת גט לאשתו היא אסורה לאחר ועל כן היא עגונה. מקרה נוסף הוא מקרה בו הבעל אחד מבני הזוג לקה במחלה קשה. מקרה נוסף הוא כאשר חלה חובת ייבום, ולא בוצעה חליצה: על פי ההלכה היהודית אחיו של אדם שנפטר והותיר אלמנתו ללא צאצאים, חייב לשאת לאישה את האלמנה על מנת להמשיך זרעו של אחיו. בימי קדם מצוות הייבום מומשה, אך כיום, לרוב מבוצע טקס בו האח מצהיר בפומבי על סירובו לשאת את אלמנת אחיו. במידה ולא בוצעה חליצה האישה תהא עגונה ולא תוכל להינשא לפי ההלכה כדת וכדין בטקס יהודי. (עורכי דין לטיפול בעגונות)

פרודים / פירוד

פרודים הם בני זוג בהליך פירוד אשר לא הושלם בצורה פורמאלית. לרוב שלב הפירוד מתחיל ברגע שבו הוחלט על גירושים ועד לרגע שבו מתבצע בפועל טקס הגירושים עצמו. שלב הפירוד יכול להמשך בין מספר חודשים למספר שנים, הכול תלוי בבני הזוג ובצעדים שהם נוקטים. בקרב זוגות מסוימים שלב הפירוד הופך למצב קבע - זוגות רבים חיים בנפרד, שלא כבני זוג, במשך שנים ארוכות, ואף מקיימים קשרים עם בני זוג אחרים אך לא מתגרשים באופן פורמאלי. מצב דברים זה תמוה אף פחות ממצב דברים נפוץ אחר - בני זוג החיים תחת קורת גג אחת ומנהלים משק בית משותף, אך בפועל הם פרודים.

שינוי נסיבות מהותי

בסיום הליך גירושים בני הזוג יוצאים עם רשימת "חוקים, כללים והתנהגויות" המנוסחים בפסק דין של בית המשפט או בהסכם הגירושים. רבות מהקביעות במסמכים אלה יפות שנים רבות קדימה, אך חלקן יכולות להשתנות אם אחד הצדדים יטען ויוכיח כי מתקיים שינוי נסיבות מהותי. כך, שינוי נסיבות מהותי יכול להוביל לשינוי בשאלת משמורת במקרים נדירים, ובמקרים תכופים יותר בשאלת הסדרי הראייה וגובה דמי המזונות. שינוי נסיבות נחשב מהותי כשהוא חותר תחת מה שהיה קיים ערב ההחלטה הקודמת ומשנה את שורשי הדברים. בעניין הסדרי ראייה - הבקשה לשינוי תתקבל לעתים נדירות וזאת רק כאשר שינוי הנסיבות המהותי הוביל לפגיעה בטובת הקטין. בעניין מזונות - החוק מאפשר דיון חוזר במזונות ופסק דין בעניינם אינו חלוט. כל צד יכול לבקש הגדלה או הפחתה של דמי המזונות ובקשתו תתקבל במקרים בהם, למשל, צורכי הילדים השתנו, אחד מההורים חלה, אחד ההורים פוטר, פשיטת רגל, בן מרדן ועוד.

שלום בית

כאשר פורץ סכסוך בין בני הזוג ניתן לעכב את הפרידה ולהתחיל בהליך שלום בית - הליך שבמהלכו נעשה ניסיון ליישר את ההדורים וליישב את המחלוקות בין בני הזוג. את הליך שלום הבית יכולים ליזום שלושה גורמים - שני בני הזוג; אחד מבני הזוג בתגובה לפעולות של בן הזוג השני לפירוק הזוגיות; או בית המשפט עצמו שיתרשם כי יש תקווה לשפר את המצב ולא חייב לפנות לפירוד דווקא. אם אחד מבני הזוג הוא יוזם השלום, אזי עליו להגיש לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית. הדיינים יתרשמו מכנות התביעה וינסו לראות האם היא כנה ואמתית או שמא אמצעי לסחיטת הצד שכנגד.

שלום בית יכול להוות אמצעי סחיטה ודרך לשיפור עמדות. כך, למשל, כשבן זוג אחד רוצה לסיים בזריזות את הליכי הגירושין, בן הזוג השני יכול לסחוט אותו ולעכבו על ידי הגשת תביעה לשלום בית. אם הדיינים יתרשמו כי אין כאן ניסיון סחיטה או הרעת תנאים, אלא רצון כן ואמתי לתת צ'אנס אחרון לזוגיות לפני שמפרקים את החבילה, הוא ייתן פסק דין לשלום בית. בקרב הציבור החילוני לא תמיד ישנה משמעות לפסק דין שכזה משום שהוא "חסר שיניים" - לא ניתן לאוכפו ולא ניתן לכפות בכל דרך שהיא חידוש תקשורת בין בני זוג, הידברות או חזרה למגורים משותפים. על כן בית הדין הרבני יכול להטיל סנקציות על בן הזוג שאיננו מעוניין בשלום בית, ולנסות לאלצו לפתוח את לבו ולנסות מחדש.

צווים שונים וסעדים זמניים הן דרכים פופולריות לאלץ את אחד מבני הזוג לנסות. ישנה גם אפשרות להכריז על בן הזוג העיקש כמורד - בעל מורד יכול לשלם מזונות מוגדלים ואישה מורדת יכולה לאבד זכותה למזונות אישה. אם הצדדים בוחרים לממש שלום בית בכנות מומלץ להם מאד לנסח בעזרתו של עורך דין מומחה לדיני משפחה הסכם שלום בית המסדיר מראש את אופן ההתנהלות בתקופת ניסיון השלום, והסכמות בסוגיות השונות שיצטרכו הכרעה אם השלום ייכשל. גם הסכם שלום בית יש לאשר בבית משפט כדי לתת לו תוקף. (מדריך בנושא שלום בית - מלחמה ושלום: מה עומד מאחורי הדרישה ל"שלום בית")