כתבות בנושא פוליגרף - תמונת אווירה WhatsappFacebookTwitterShare

פוליגרף - כלי למיון וסינון מועמדים לעבודה

בשנים האחרונות הפך מכשיר הפוליגרף לכלי מקובל ונפוץ לבדיקת מועמדים לעבודה במטרה להימנע מקבלתם של עובדים שאמינותם מוטלת בספק, ואשר עלולים במהלך עבודתם לעשות שימוש לרעה בנכסי החברה, הן תוכניים ורוחניים הן חומריים. האם זה חוקי, והאם מדובר בבדיקות אמינות? התשובות בכתבה שלפניכם.

בכתבה זו:
כך הפוליגרף נכנס לתהליך | השאלות שנכנסות לתוך הבדיקה | האם התהליך אמין? | ההיבט המשפטי המורכב של המיון

אתם מעוניינים להתקבל למשרה מסוימת. דאגתם למסמך קורות חיים מדויק ויעיל שעשה את המצופה ממנו, והביא ליצירת קשר מצד המעסיק. גם הריאיון האישי עמו, כך אתם סבורים, עבר בהצלחה. אלא שאז מוטלת פצצה מצד מקום העבודה הפוטנציאלי שלכם. "יש עוד בדיקה אחת שצריך לבצע", מכריז המנהל, "בדיקת פוליגרף". 
אתם מרימים גבה. לא כי יש לכם מה להסתיר, חלילה, אלא כי אתם לא יודעים עד כמה הבדיקה הזו לגיטימית בשוק העבודה של היום, וסביר להניח שחולפים לכם בראש ספקות לגבי נחיצות הבדיקות, אמינותן, חוקיותן וכו'.  

כך הפוליגרף נכנס לתהליך

התרחיש שהובא מעלה רחוק מלהיות בדיוני. בשנים האחרונות, יותר ויותר מעסיקים בישראל דורשים מהמועמדים לעבודה לעבור בדיקות פוליגרף מקיפות. ולא, כבר עברו שנים רבות מאז שהפוליגרף היה תנאי קבלה רק עבור תפקידים רגישים במגזר הבטחוני של ישראל. במילים אחרות: היום, ייתכן שתידרשו לעבור בדיקת פוליגרף לא רק בקבלה לשב''כ, אלא גם בקבלה לבנק.
זו הנקודה שבה נדרש להיכנס כבר לעובי הקורה, ולהבין מה עומד מאחורי התהליך הזה. מטרתה של כל בדיקת פוליגרף, מעצם היותה כזו, היא לבחון האם האדם הנבדק משקר בסוגיה מסוימת, וזאת באמצעות קליטה של התגובות הבלתי רצוניות שלו - נשימה, הזעה, דפיקות לב וכיוצא בזה - וניתוח הגרף לאחר מכן. במקרים פליליים, יישאל חשוד מסוים שאלות הנוגעות למקרה מסוים, בן השאר בבחינת המעורבות שלו בו. אלא שבמקרה של קבלה וסינון של מועמדים לעבודה, אין כאן ולו ממצא מחשיד אחד. אז מי עובר את הבדיקה? ומדוע?

השאלות שנכנסות לתוך הבדיקה

כל בעל עסק, חברה או ארגון ירצו להעסיק את העובדים המקצועיים והאמינים ביותר, אין בכך ספק. לכן, כאשר הבחירה של המועמדים נעשית בזכוכית מגדלת, לא מפתיע שגם מכונות הפוליגרף נכנסות לתמונה. היא נועדה, ברמה הכללית, ללמד על אמינותו של המועמד כאשר שמספר היבטים משלימים של הנקודה הזו נכנסים לתמונה. וכמובן שעל מנת לא ליצור לחץ או תחושת אשמה על מועמד ספציפי, הבדיקה תחול על כל אחד מדורשי העבודה, ללא איפה ואיפה.
לבדיקת הפוליגרף במהלך הליך הקבלה והסינון יש מספר מטרות עיקריות. הראשונה שבהן  היא בדיקת ההתאמה בין קורות החיים של המועמד, כפי שהוצגו על ידו, לבין מה שהתרחש בחייו בפועל. מחפשי עבודה רבים נוטים לנפח את התחנות מקצועיות שעברו בחיים שלהם,  או אפילו את ההשכלה. אלא שיש כאלה שלוקחים את הניפוח צעד אחד קדימה: הם משקרים, מוסיפים משרות שבהן לא לקחו חלק, מתהדרים בנוצות לא להם או אפילו מעוותים נתונים "טכניים", כמו גילם או השם שלהם. בדיקת הפוליגרף תאפשר, כך מאמינים מזמיני הבדיקה, לאתר מקרים כאלה, שחייבים להוות נורת אזהרה ביחס לאותו מועמד.
בדיקות הפוליגרף, בהמשך לכך, מאפשרות לבדוק את טיבו של המועמד לעבודה. אלו הן שאלות לגיטימיות, במידה זו או אחרת, אשר הפוליגרף נותן תוקף של ממש לתשובות עליהן. באמצעותן ניתן ללמוד, למשל, האם למועמד יש עבר פלילי, או לחילופין האם הוא השתמש בסמים בשלב מסוים בחייו. השאלות גם נוטות להתמקד בשלבים קודמים בחייו המקצועיים של אותו אדם, ומנסות לברר מדוע עזב את מקומות העבודה הקודמים שלו, כיצד הסתדר עם המעסיקים או הקולגות וכן הלאה. יש להדגיש כי בכל המקרים השאלות מותאמות באופן ספציפי למהות העבודה, לסגנון שלה ולסיכונים שעומדים בפני מנהליה, כך שאין שאלון אחד אשר דומה לחברו.

האם התהליך אמין?

סוגיית האמינות של בדיקות הפוליגרף עוררה עניין רב במהלך השנים. ניתן למצוא שתי תפיסות מנוגדות: הראשונה טוענת שאחוזי הדיוק של הבדיקה גבוהים במיוחד. עד כמה גבוהים? ובכן, התפיסה כיום היא שהפוליגרף אמין באחוזים הנעים בין 70% לכ-95%. המצדדים בתהליך, כמובן, ייטו ככל האפשר לגבול העליון, ויטענו שאף מאבחן, מראיין או איש משאבי אנוש לא יגיע לאחוזי דיוק אלה.
מצד שני, גם אם לוקחים את התסריט האופטימי, אפשר לראות שאחוזי ההצלחה אינם מושלמים. כולנו שמענו סיפורים על מקרים שבהם בדיקת הפוליגרף הביאה לממצא מסוים שהתברר לאחר מכן כשגוי, או על מרגלים במהלך ההיסטוריה שאומנו על מנת "לעבוד" על המכונה. זו אינה בדיקה מדעית בשום אופן, וכזו הגוררת גם ביקורות על כך שהנבדקים למעשה מוצבים תחת חקירה, מה שעלול להביא לכך שהם יאבדו את האמון שלהם במה שעשוי להיות מקום העבודה הפוטנציאלי שלהם.

ההיבט המשפטי המורכב של המיון

סוגיית השימוש בפוליגרף מעלה שאלות חשובות מבחינה משפטית, שהופכות למעניינות אפילו יותר במקרה של קבלה לעבודה. אם מסתכלים באופן כללי על החוק בישראל, ניתן להצביע על מספר כללי יסוד ביחס לבדיקות הפוליגרף. ראשית, לא ניתן להכריח אדם לעבור בדיקת פוליגרף - כל אותם טיעונים לגבי הזכות לפרטיות, או כבוד האדם, נכנסים כאן לתמונה. שנית, בדיקה שכזו תשמש ראיה משפטית רק כאשר האדם הסכים לבצע את הבדיקה, אך גם הסכים מראש שבדיקותיה יוגשו לשיקולו של בית המשפט.
המקרה של בדיקות פוליגרף אינו יוצא מכלל זה. אם הולכים על פי החוק היבש, ברור שלא ניתן להכריח מועמד לעבודה לעבור את בדיקת הפוליגרף. אבל, וזה אבל גדול מאד, כאשר המעסיק הפוטנציאלי מבקש זאת ממועמד מסוים, סירוב שלו עלול, כך הוא חושש, להעמיד אותו באור שאינו חיובי, ובכך להקטין את הסיכויים שיקבל את המשרה המיוחלת. במילים אחרות: החשש הוא שהמעסיק יפסול מועמדים שלא מסכימים לבצע את הבדיקה. האם זה אכן מתבצע בפועל? תלוי את מי שואלים.
ואגב, אסור להוציא מהמשוואה מצבים שבהם המעסיקים מחתימים את העובדים על טופס הסכמה כללי לביצוע בדיקות פוליגרף. אלה עשויות להתבצע בהמשך הדרך, באופן תקופתי או כשהנסיבות מחייבות זאת, לדעתו של מקום העבודה.


>> לאיתור מכוני פוליגרף בכל הארץ.


scheduleReview
Arrow_Close_partArrow_LeftArrow_moreArrow_Open_partArrow_RightArrow_downX_close_iconSite_menu_knowCall_iconלוגוzap_thumbsMap_pinתמונה גנריתVideo_playIcon star empty colorIcon star empty colorIcon star full colorIcon star empty colorאייקון חנויותDone_tofes_iconicon_failSite-menu_pricelistsSite_menu_reviewsSite_menu_search_resultsSite_menu_top_10Site_menu_add_bussinessexpress iconwhatsapp iconhand_click_expressicon_mobile_consult דפי זהבZAPתפריטSearchSearch Footer_searchFooter_toolsFooter_pricelist