הכה את המומחה

פרידה בבוקר בגן 

ש: אני אימא לילדה בת שלוש וחצי שהתחילה השנה גן חדש ומתקשה להיפרד ממני בבוקר. כשבעלי לוקח אותה בבוקר היא נפרדת ממנו בלי בעיה אבל כשאני לוקחת אותה היא מתחילה לבכות ולהיצמד אליי ולא מוכנה שאני אלך ואז גם הבכי מתחזק. אני משתדלת להישאר אתה קצת כדי שתתרגל לילדים, לגננת ולסייעת אבל כשאני הולכת היא מתחילה לבכות והלב נקרע לי. גם כשהגננת מנסה להסיח את דעתה זה לא עוזר. אני לא יודעת מה לעשות.

ת: המצב שאת מתארת מוכר וודאי להורים רבים. קשה מאוד לראות את בתך בוכה ולהשאירה כך, אך כדאי בהמשך לבדוק עם הגננת כמה זמן היא ממשיכה לבכות, איך היא במשך היום וכשאת באה לקחת אותה – האם היא נראית לך בסדר? ההסתגלות לגן היא תהליך מורכב עבור כל ילד. יש כאלו שעוברים את זה ביתר קלות ואחרים שמקבלים זאת לאט יותר. חשוב להקל עליה ע"י פרידה קצרה ככל האפשר, להבהיר לה שאת לא יכולה להישאר ושהיא בידיים טובות ובמקום טוב. בהדרגה היא תקבל זאת. גם אם כעת קשה לך – עלייך לראות זאת כגמילה הכרחית. 

הכנת ילדים לגירושין 

ש: אני נשואה 14 שנה ויש לי שני ילדים - בת 12 ובן 10. לאחרונה אני ובעלי התחלנו לדבר על גירושין אך עדיין לא אמרנו כלום לילדים. בינתיים בעלי עוד גר בבית. כיצד עלינו להכין את הילדים לעובדה שאבא שלהם יעזוב בקרוב את הבית האם את ממליצה לערוך את השיחה עם הילדים בנוכחות פסיכולוג? 

ת: שלום וברכה, לדעתי, אם וכאשר את ובעלך תקבלו את ההחלטה הסופית לגבי הפרידה, רק אז כדאי לדבר עם הילדים. אם כך יקרה, לא בהכרח מומלץ שהשיחה הראשונית תהיה בנוכחות פסיכולוג/ית. אם תוכלו לשבת שניכם עם הילדים בזמן רגוע ובסביבה מוכרת ונעימה ולדבר איתם על כך שהאהבה ביניכם, ההורים, הסתיימה - אך שניכם אוהבים אותם ותמשיכו להיות ההורים שלהם, ולהיות בקשר איתם - עדיף. בהמשך, ייתכן וכדאי יהיה להיעזר באיש טיפול, בהתמודדות עם הפרידה המעשית והשינויים בחיי כולכם. אם אתם עדיין מתלבטים, כדאי אולי לפנות לייעוץ זוגי, אך שיתוף הילדים בכך עלול רק לבלבל אותם. 

ילדה עם קשיי אכילה

ש: השאלה שלי היא לגבי נכדתי והקושי של בתי לחנכה לאכול אוכל מזין. נכדתי בת 4.5, ילדה מתוקה ומקסימה אבל בתי לא הרגילה אותה לאכול מאכלים בריאים, לא ירקות, לא פירות, לא רטבים, לא ממרחים, רק שוקו וממתקים. הילדה שותה כמעט בכל הזדמנות שוקו, בבוקר ובערב, בין ארוחות היא כל הזמן הולכת למקרר כדי שיוציאו לה את השוקו ואם היא לא מקבלת אותו היא בוכה וצורחת עד שבתי נשברת ונותנת לה לשתות. היא לא מוכנה לשבת ולאכול עם כל המשפחה כי הריח של האוכל מגעיל אותה. אני גם ניסיתי בכל מיני דרכים לתת לה לאכול דברים מזינים וזה לא עוזר, היא מתעקשת ולא מוכנה להכניס את זה לפה. מבחינת אוכל היא אוכלת בשר שהוא רק נקניקיות או המבורגר וכל הניסיונות להכיר לה אוכל אחר נכשלים. כיצד מרגילים ילדה בת 4.5 לאכול אוכל ולהכיר מרקמים ומאכלים חדשים אם היא מתעקשת שלא לטעום?

ת: את מתארת מצב שהורים רבים מתמודדים איתו. להערכתי, נכדתך נמצאת במאבק שליטה מול הוריה וזה מתבטא באוכל. השאלה אם בתך תהיה מוכנה לקבל ייעוץ כלשהו, בכיוון של הדרכת הורים, איך להציב גבולות ולגדל את בתה באופן שיהיה טוב לכולם? כסבתא, אינני ממליצה לך להיכנס למאבק או לניסיונות חינוך מול בתך ונכדתך. אני ממליצה לך לשוחח עם בתך ולבטא את דאגתך ולהציע לה לקבל עזרה. אני מקווה שזה יעזור, שיהיה בהצלחה!

להישאר בטיפול או לא 

ש: אני בן 24, מטופל פסיכולוגית כבר שמונה חודשים אצל פסיכולוג קליני בשיטה פסיכודינאמית. קצת עליי: לא גדלתי עם אם יציבה - מכורה לסמים מזה 15 שנים, שהתעללה בי נפשית בכל התקופה. אבא לא היה בתמונה, הקים משפחה אחרת ואני גדלתי בעיקר אצל בני משפחה. אני נוטל תרופות פסיכיאטריות ובמעקב אצל פסיכיאטר. לפני כחודש עברתי התקף פסיכוטי והתברר לי שאני מאובחן כ"הפרעת אישיות גבולית". נודע לי שיש שיטות טיפול חדשות לטיפול בהפרעה שלי שכביכול מאוד יעילות (DBT). האפשרות הזו קוסמת לי אך אני לא יודע אם עליי לוותר על הטיפול הנוכחי שלי. הטיפול הקיים עוזר לי, אבל אני עדיין כועס. אני אומנם מתקדם טיפה, אך האפשרות של לעבור לטיפול ממוקד יותר מאוד קוסם לי. הבעיה היא שלא נעים לי כל כך לעזוב את הטיפול הנוכחי. כרגע אני מעלה את הספקות מול המטפל בנוגע להחלפת הטיפול, אך נראה שהוא לא ממש מגיב להצעתי. מה לעשות?

ת: אתה מתאר בכנות ובמודעות רבה את מצבך. כפי שאתה וודאי יודע, אין פתרונות פלא או פתרונות בזק. לדעתי, מה שחשוב זה איך אתה מרגיש עם המטפל. אתה אומר שיש התקדמות וזה טוב! ייתכן ותמיד יהיו כעסים, השאלה אם הם פוחתים ואם אתה חש שיש לך יותר שליטה על חייך. אני ממליצה להמשיך ולבדוק זאת עם המטפל הקיים ולהעריך כל הזמן מה באמת טוב בשבילך. מאחלת לך בהצלחה בהמשך הדרך.

הבדל בין שיטות טיפול 

ש: מה ההבדל בין שיטת הטיפול בפסיכולוגיה קלינית לשיטה של פסיכולוגיה קוגניטיבית התנהגותית? האם בשיטה השנייה נותנים יותר כלים להתמודדות עם מקרים שונים מאשר בשיטה הראשונה?

ת: את שואלת את שאלת מיליון הדולר. יש תשובות רבות ומגוונות אודות מהי השיטה הטובה והיעילה ביותר, וקטונתי מלומר או להחליט מהי השיטה העדיפה. אני כן יכולה לומר, שבכל שיטה יש אכן דגשים שונים וכלים שונים. הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית, כשמה כן היא, מכוונת יותר להתנהגות ולמחשבות בעוד השיטה הפסיכודינאמית מכוונת יותר לעומק. שתי שהשיטות נותנות כלים להתמודדות עם החיים, מה שחשוב לזכור הוא שאין פתרונות בזק או אינסטנט! נפש האדם היא דבר מורכב וכך גם הפתרונות והעזרה האפשרית. בהצלחה!

להחליף מטפל?

ש: אני נמצאת בטיפול מזה 8 חודשים אצל פסיכולוג נחמד ומאוד מקצועי ואני מרגישה שיפור, אך יש לו סוג של ריחוק שמאוד מפריע לי. הוא מאוד שכלתני, מאוד שומר על דיסטנס (לא קוראת לו בשמו הפרטי) ולהפתעתי התקדמתי בזכותו הרבה, אך יותר ויותר מפריעה לי חוסר החמימות שלו. לדוגמא: בסוף הטיפול האחרון שתקתי הרבה (מה שלא קורה כמעט) והוא שתק איתי. קיוויתי שישלח מייל לשאול מה שלומי, מה קרה. היות והוא מודע למצוקות שלי, התאכזבתי שלא התעניין. חשבתי על החלפת מטפל אך קשה לי לחשוב על להתחיל מחדש, לספר, לבנות אמון והוא כאמור אכן עוזר לי. אשמח לזווית ראייה מקצועית שלך (מלבד לפתוח את הנושא מולו). 

ת: אני מעריכה את הכנות שלך לגבי הטיפול וטוב שאת משתפת בתחושותייך. אינני יכולה לדעת אם התייחסותו של המטפל היא חלק מדרכו המקצועית (יש גישה מרכזית הדוגלת בניטרליות של המטפל) ו/או מאישיותו. מה שחשוב זה שאת אכן חשה שאת מתקדמת ושהטיפול עוזר לך. לדעתי, עקב כך לא כדאי להחליף מטפל ולמרות בקשתך, אני מציעה לך כן לשתף אותו בתחושותייך ובציפיותייך, זהו חלק חשוב מהטיפול. אם קשה לך לדבר איתו פנים מולן פנים, תוכלי לכתוב לו על כך. בהצלחה.

משבר בגיל המבוגר

ש: אבא שלי בן 65. בעוד כשנתיים הוא אמור לצאת לפנסיה אבל בעבודה שלו החליטו להוציא אותו לפנסיה מוקדמת (הם עושים את זה להרבה אנשים). הבעיה היא שהוא ממש מדוכא מזה כי הוא לא בן אדם שרגיל או אוהב להיות הרבה בבית. הוא עובד הרבה שעות, הרבה מעבר למה שהוא אמור לעבוד (עובד במוצ"ש ומתנדב לעבוד בערבי חג) ועכשיו, כשהודיעו לו שהוא לא ימשיך לעבוד שם, הוא נלחץ ונהיה מדוכא וקשה לנו לראות אותו ככה. ברור לנו שבגיל הזה הוא לא ימצא עבודה אחרת והוא ואמא שלי לא מסתדרים טוב. אנחנו רוצים לעזור לו כדי שלא ישקע בדיכאון. מה יכול לעזור לו? (לא טיפול פסיכולוגי – הוא לא יסכים, ניסינו). 

ת: נשמע שאבא שלך נכנס למשבר סביב הפרישה מהעבודה. זהו אמנם שלב בלתי נמנע בחיים, אך לחלק מהאנשים קשה מאד לצאת מהעולם הידוע והמוכר. ייעוץ או טיפול כלשהו בהחלט היה יכול לעזור לו להתמודד עם שלב זה בחייו ולמצוא מוקדי עניין וסיפוק חדשים. עם זאת, יש מקומות עבודה המספקים ייעוץ לקראת פרישה, תבדקי אם במקום עבודתו יש דבר כזה, זה גם פחות מאיים מפנייה לטיפול נפשי. אם אין, הייתי ממליצה לנסות לשכנעו לפנות ליועץ (לא טיפול) או קואצ?ינג בנושא תעסוקה ופרישה. יש מכונים רבים המספקים ייעוץ כזה וכן, יועצים ומאמנים פרטיים. מקווה שישתכנע כן להיעזר. באם תרצו עוד ייעוץ - אני כאן. 

התנתקות מהמשפחה 

ש: אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי בגלל אלימות רגשית אך גם פיסית שסבלתי בילדותי מאמי. כיום אני אישה בוגרת בעלת משפחה מקסימה, עובדת ואקדמאית, אך עדיין העבר מרחף מעליי ולא מרפה. המטפל הציע לי להתנתק ממשפחתי, הוריי ואחיי שגם כיום , ייתכן ובגלל רגשי אשם, נמצאים בקשר רופף למדי איתי. כל חיי היה לי חשוב לשמור על קשר קרוב, חלמתי על משפחה מאוחדת, דואגת ואכפתית, אך לצערי אני נוכחת לדעת שכל אחד חי את שלו עם מעט אחווה כלפיי. קשה לי מאוד לבצע את הנתק, בעיקר בגלל אבי האהוב והמבוגר (שגם סבל מאמי אך היה חלש לידה), למרות שכם הוא ממעט להתקשר. האם לדעתך ההתנתקות תועיל? מפחדת שאחרי שאעשה זאת אתחרט ואסבול. הורדתי את מינון הביקורים והטלפונים, אך זה קשה לי. אני מנסה להתמקד בכל הטוב שיש לי, אך עדיין זקוקה ומחפשת אהבה שלעולם לא תהיה לי. 

ת: טוב לשמוע שאת נמצאת בטיפול ונעזרת. לשאלתך, לכל פסיכותרפיסט/ית יש גישה אחרת. אני לא מאמינה בצעדים קיצוניים ואם את לא חשה טוב עם התנתקות מוחלטת ממשפחתך, וודאי שלגיטימי לשמור על קשר כלשהו איתם. את אומרת שאת עדיין מחפשת אחר אהבה שלא תהיה אך אולי יש כאן כוונה להגן עלייך מפני אכזבה וכאב נוספים. לכן, חשוב שתתמקדי במשפחה שבנית ובאהבה שאת מקבלת ונותנת, כל זאת במקביל לקשר כלשהו עם המשפחה המקורית.

ש: המטפל ייעץ לי לנסות ולהתנתק, כלומר לא להיות ברוגז אך גם לא ליזום, כי זה מוביל אותי שוב למקום של קורבן וגורם להצפת רגשות שלעיתים מפריעים לי בתפקוד. אני מנסה להתמקד במה שיש (ויש הרבה) אך עדיין מרגישה "פחות שווה" במפגשים איתם. מרגישה פספוס כי המשפחה הייתה מאוד חשובה לי ותמיד התייסרתי כי רציתי לכבד את ההורים למרות הכל, אבל מבינה שזה רק פוגע בי. המטפל סבור שזה יכול להביא לתהליך בו הם כן יבקשו קשר איתי בסופו של דבר ולכן רציתי לשמוע חוות דעת נוספת, האם מניסיונך זה יכול לרפא את העבר?

ת: אני מבינה שהעניין הוא בעיקר להגן עלייך מפגיעה נוספת ולסייע לך להשלים עם המציאות. בטוח שזה לא פשוט לא להיות כמעט בכלל בקשר עם ההורים, אך כאמור, נראה שעדיף כך. לדעתי, זו כן דרך שיכולה לסייע לך לחוש יותר טוב עם עצמך ועם חייך! בהצלחה!

טיפול בהתמכרות לקניות

ש: איך ואיפה מטפלים בהתמכרות לקניות? זה דחף לא נשלט.

ת: התמכרות לקניות היא תופעה שהולכת ומתרחבת בימינו. מעל רמה מסוימת וסבירה של קניות – בחנויות ובאינטרנט - זו אכן נחשבת להתמכרות, כי קשה לשלוט בה, יש סיפוק מידי אך מחיר כספי כבד בסופה ולכן, על פי רוב זה גם גורם לבעיות משפחתיות, לפשיטת רגל ועוד. לכן, אני בהחלט ממליצה לפנות לטיפול. אינני מכירה מרכזים ספציפיים בארץ לטיפול בהתמכרות זו, אך בוודאי שטיפול התנהגותי - קוגניטיבי יכול להקל. ממליצה לפנות למוקד דרך קופת החולים שלך או לרופא המשפחה, הם וודאי יוכלו להמליץ לך על טיפול מתאים.