ילד עסוק, ילד מוצלח: מדריך לריפוי בעיסוק

ריפוי בעיסוק הוא לא משהו להתבייש בו. בוודאי לא כשמדובר בילדים. יש כאלה שכל מה שהם צריכים כדי לפרוח, זה קצת עזרה. הורים יקרים, אל תטמנו את הראש בחול
כניסה לרשימת ספקים ובעלי מקצוע בסיווג ריפוי בעיסוק

'ריפוי בעיסוק' הוא מושג יחסית צעיר, שספק אם מישהו שמע עליו לפני 20 שנה, ורבים נוטים להתבלבל ולערבב בינו לבין מושגים אחרים. ריפוי בעיסוק הוא טיפול שיש לו מטרה אחת: לעזור לאנשים בכל הגילאים להתגבר על נכויות שנגרמו מכל מיני סיבות. הטיפול נעשה דרך עיקרון מאוד בסיסי: לאפשר למטופלים להמשיך לחיות את חייהם בצורה הכי עצמאית וחופשית שאפשר, ולא לנסות לכפות שינויים שרק יכבידו עליהם. 
 
מרפאים בעיסוק כיום עובדים במגוון רחב של מקומות. אפשר למצוא אותם בבתי חולים, בתי אבות, מרכזי בריאות, ואפילו בתי סוהר, וכמובן בקליניקות פרטיות. במדריך שלפניכם נתמקד בעיקר בילדים הזקוקים לריפוי בעיסוק, אבל לפני הכל נבהיר מה זה בדיוק ריפוי בעיסוק.  
 

ריפוי בעיסוק - קווים לדמותו

הטיפול מתמקד קודם כל במילוי המטלות השגרתיות והיומיות של המטופל, בהשגה מחדש או בלימוד של מיומנויות חברתיות. כמו כן, הטיפול עובד על בנייה של כושר עמידה ושל ביטחון עצמי, שהוא אולי הבסיס הכי חשוב בכל הטיפול. 
 
ריפוי בעיסוק הוא בעצם מה שנקרא מקצוע פרא-רפואי, שהמטרה המוגדרת שלו היא לעזור לאדם להגיע לתפקוד המיטבי בסביבה הטבעית שלו. דרכי הטיפול שונות ממטפל למטפל, וכל אחד מהם גם מתאים את עצמו במידת מה למטופל, אבל העקרונות תמיד בסיסיים (רשימה ממוקדת של מרפאים בעיסוק תוכלו למצוא כאן - באמצעות שימוש במערכת סינונים מתוחכמת). לכן הריפוי בעיסוק נעשה בדרך כלל בתרגול של פעילויות משמעותיות, ואם מדובר בילדים, אז גם דרך משחקים ויצירה, כי כך אפשר להגיע אליהם הכי טוב.
 

פתאום נפל העיפרון: מתי להפנות את הילד לריפוי בעיסוק

יותר ויותר גננות ומורות ויועצות חינוכיות מפנות היום ילדים לאבחון בריפוי בעיסוק. זה יכול להיות קושי בסיסי באחיזת עיפרון או עט, קושי לשבת לאורך זמן, קושי להתארגן עם הגוף. עירנות הצוותים החינוכיים בבתי הספר והגנים חשובה מאוד, כי הם מבלים הכי הרבה שעות עם הילדים במהלך היום. כל זה כמובן לא יכול להחליף את האינסטינקטים של ההורים, אבל אין כאן עניין של כבוד או אגו. הכל לטובת הילד. 
 
כמובן, הדברים לא נעשים על רגל אחת ולא שולחים ילדים לריפוי בעיסוק בלי חשיבה מעמיקה. שולחים אותם רק אחרי תצפיות, דיווחים ושימוש בכלי אבחון פורמליים, תוך כדי שימת לב והתייחסות לפרמטרים כמו קוגניציה ותפיסה, מוטוריקה גסה ועדינה, כושר התארגנות, והכל בהתאם לנסיבות ולמקרה המיוחד של כל ילד.
 

דבק לבן, נורה אדומה: תמרורי אזהרה להורה

כאשר באים להחליט אם הילד זקוק לריפוי בעיסוק, לוקחים את הביצועים שלו ומשווים אותם לנורמות ההתפתחותיות. אם הן נמוכות מדי, בהחלט יש לשקול לתת לו את החיזוקים והעזרה שהוא צריך. לפעמים זו עבודה פרטנית ולפעמים קבוצתית.

אחת הדרכים הטובות ביותר לבדוק אם ילד זקוק לריפוי בעיסוק, היא מדד ההשתתפות שלו בפעילויות ילדים שגרתיות. חשוב גם לבדוק האם הוא מפגין הימנעות, כי הימנעות היא דרך להתחמק מהתמודדות עם מחיר הכישלון והיא דרך כמובן למסך את הפחד.
 
אם הילד נמנע ממקומות רועשים בגלל סיבות לא מובנות, ואפילו סתם בגלל הרעש, זה צריך להדליק נורה אדומה. כך גם אם הוא נמנע מפעילויות יצירתיות בגן, דוחה את סידור הילקוט שלו, לא מפגין עצמאות ובררן יותר מדי באוכל. וגם, שימו לב, אם הוא מפגין הימנעות בולטת משימוש בדבק,  נעזר במקל כדי להדביק, ואם הוא בכלל נמנע מלגעת ולהשתמש בכל מיני אובייקטים שהם חיוניים לעולמו והתפתחותו. 

 

להסתכל למציאות בעיניים

לכל ילד יש את העולם שלו ואת הדברים שהוא אוהב, וחשוב לדעת להפריד ביניהם. לפעמים זה לא כל כך פשוט לעשות את ההפרדה, אבל אם נדלקת יותר מנורה אדומה אחת, צריך לחשוב על הדברים לעומק, ולא לפטור זאת באמירה השטחית 'לכל ילד יש את האופי שלו, אין מה לעשות'. לפעמים זה נכון ולפעמים זה סתם לקבור את הראש בחול.
 
חשוב לדעת, ריפוי בעיסוק זה לא בושה ולא אומר דבר רע על הילד. זה בסך הכל צורך בסיסי לחזק אותו, לשפר לו את הביטחון העצמי ולעזור לו לתפקד, לפרוח ולשגשג, אז למה למנוע את זה ממנו?
 

עוד בנושא מפורומים ברשת

בפורום באתר דוקטורס שאלו גולשים שאלות בנושא זה. בואו לקרוא מה ענה להם הרופא.

 
חזרה לרשימת המאמרים בנושא ריפוי בעיסוק
האם המאמר עזר לך?