וטרינר תורן

וטרינר תורן או: איך הכרתי את עודד

ביום חמישי חזרתי הביתה מבילוי לילי סוער עם הבנות. הלכנו לשתות משהו באיזה פאב, אחרי יום עבודה מפרך, כדי לחגוג את סוף השבוע כהלכתו. כך נהגנו לעשות כל סוף שבוע בשנה האחרונה, אחרי שכולנו ביססנו את עצמנו בעבודה שאחרי צבא. כולנו היינו רווקות, צמאות לגלות את העיר הגדולה כי כל אחת באה מעיר אחרת (רובנו, למען האמת, מהפריפריה), וכמובן - שואפות להכיר את אביר חלומותינו, ורצוי שיבוא על סוס לבן, או, כמו שתמיד צחקנו, לפחות שיהיה וטרינר או וטרינר תורן, אחד כזה שמטפל גם בסוסים. עד כדי כך הלכנו רחוק עם הפשרה...

חזרתי הביתה בשעה שתיים בלילה. כבר כשפתחתי את הדלת הבנתי שמשהו לא כל כך בסדר. היה ריח של צחנה באוויר, שמילא את חלל הבית כולו. "פיץ?" קראתי, וציפיתי לקפיצה הידועה של הכלבלבון שלי על רגליי ולניתור שהוא נהג לעשות כדי שאתפוס אותו בשתי ידיים מחבקות (כן, ממש כמו ילד), אבל לא נשמע קול. הלכתי לחדר השינה, שם פיץ נהג תמיד להתכרבל בתוך ערימת סדינים ישנים, הדלקתי את האור וראיתי אותו מוטל על הארץ, מתבוסס בקיאו, והצחנה גוברת מרגע לרגע. שמתי יד על גבו וסוף סוף הצלחתי לנשום - הוא חי.

אספתי אותו בשתי ידיים. גופו היה סמרטוטי ושמוט, אבל נושם, וזה מה שהחזיק אותי ברגעים הלא פשוטים האלה. נזכרתי בבדיחה של הבנות על הווטרינר התורן, והצטערתי שעדיין לא הכרתי אחד כזה. התקשרתי לוטרינר שלי, שלפחות על כרטיס הביקור שלו כתוב שהוא גם וטרינר תורן כל שעות הלילה, אבל רק מענה קולי קידם את פניי. הוא בטח ראה שאין קליינטים עד אחת בלילה אז הלך לישון, חשבתי בכעס, תוך שאני מניחה את פיץ על המיטה ומעלעלת במדריך הטלפונים על מנת לאתר וטרינר אחר. "עודד - וטרינר תורן" זעקה הכותרת שחיפשתי, "24 שעות ביממה, כל ימות השבוע" - בדיוק מה שאני צריכה. חייגתי ביד רועדת ודואגת. פיץ השמיע חרחורים מפחידים. "וטרינר תורן עודד" ענה הקול מהעבר השני. "עודד?... מדברת ורד. אתה חייב לעזור לי. הכלב שלי במצב לא טוב...".

וטרינר תורן - 24 שעות ביממה

מזל שוטרינר תורן עודד עבד במרפאה מאוד קרובה למקום מגוריי, מרחק של 4 דקות הליכה. לא שמתי לב לזה כשהתקשרתי, אבל שמחתי מאוד לגלות את זה כשקיבלתי מעודד את הוראות ההגעה. "כן, אני יודעת. אני גרה ברחוב המקביל" לאטתי. אספתי את פיץ בשתי ידיי ומיהרתי לעודד, הווטרינר התורן. התגלה בחור חמד, שראה אותי נסערת, ולמרות שרצה מאוד לבדוק את פיץ, קודם כל הציע לי כוס מים. אחר כך התפנה מייד לטפל בפיץ.

שתיים וחצי דקות הספיקו לו כדי לאבחן את הבעיה, לפחות באופן כמעט ודאי: "כנראה שהוא הוא בלע גוף זר שחוסם לו את המעיים ולא מאפשר לו לאכול או לשתות - מה שנקרא בעברית צחה - חסימת מעיים. הוא הסתובב בחוץ היום?" "המממ... כן, כמעט לחשתי. היתה איזו רבע שעה שהוא הסתובב לבד בפארק כשאני דיברתי עם איזו חברה". "טוב", אמר עודד. "כדי לוודא את האבחנה נעשה לו צילום רנטגן ואם זה המצב - נבצע שטיפת קיבה. לא פעולה נעימה כל כך, אבל לא מאוד מסובכת. בואי נתחיל בצילום ונראה איך מתקדמים הלאה". הנהנתי בראשי. הייתי עייפה וקצת שתויה, אבל המוח היה מפוקס לגמרי, בעיקר בזכות עודד שאמר דברים חד משמעיים והיה די בטוח בעצמו.

הציוד הדרוש

במרפאה הלא גדולה של עודד הווטרינר התורן היה כל הציוד הדרוש לאבחון בעיות ומחלות אצל בעלי חיים, ולטיפול בהן. בצילום הרנטגן התגלתה טבעת עגולה שחסמה את המעי של פיץ. עודד צדק. כמה מהיר - ככה מקצועי. עודד ביצע במקצועיותו הרבה שטיפת קיבה, ופיץ פקח סוף סוף את העיניים. הודיתי לעודד הווטרינר התורן, שילמתי לו הרבה מעבר לסכום שהוא ביקש, והוא, בתמורה, שאל אם הוא יוכל לענוד לי את הטבעת על האצבע. כמה קיטשי - ככה חמוד. מאז הבדיחה שלי ושל החברות הפכה אקטואלית מתמיד, בעיקר כי עודד ואני הולכים ביחד לרכב על סוים בחווה. הוא תמיד בוחר, כמובן, בסוס הלבן...

רשימה מפורטת של מומחים בתחום תוכלו למצוא במערכת סינונים מתוחכמת לאיתור וטרינרים.

>>בואו להתעדכן במחירון וטרינרים