מענית שירותי סיעוד בע"מ

אחרי תקופה בה הסתדרתי עם המטפלת השלישית שצוותה לי, התחשבתי בה מאוד, חיבבתי אותה מאוד והייתי מרוצה ממנה, ביקשתי שתעזור ביום רביעי ה 4.12.2024, בביתה של אימי שחזרה מאשפוז ובית אבות, תמורת 300 ש"ח. היא הסכימה. סיפרתי לעו"סית של מענית, שהתקשרה לשאול מה שלומי, והיא אמרה שהמטפלת תעבוד אצל אימי כמה שעות, תמורת 14 שעות שבועיות, דרך החברה, במקום שאשלם לה. שמחתי. אני חיה רק מקצבה וכך גם אימי. אחרי שביקשתי מהמטפלת לקנות מעט מצרכים מהמכולת מתחת לבית אימי ולבשל לה, היא כתבה לי שהיא רוצה את הדיל של 300 הש"ח . רצתה רק לנקות ולא לקנות במכולת ולבשל. התאכזבתי ממנה מאוד וחסמתי אותה אחרי שבחרה לא להשיב לי במשך חמש שעות. העו"סית התקשרה אלי, אמרה שהמטפלת סיפרה לה שהיא עבדה אצל אימי ששילמה לה, מה שלא היה ולא נברא. בטלפון נוסף שלה היא אמרה, אחרי פאוזה - מה שלומך? לא דיברנו הרבה זמן, השבתי. תראי, חרגת מהגבול. המטפלת לא חייבת לענות לך, יש לה חיים, ילדים... כאן קטעתי אותה ואמרתי לה - שלום, אני עוברת חברה. מציינת שהמטפלת התעלמה למרות שהיינו באמצע התכתבות, שהרי מדובר היה בעבודה למחרת היום. באשר לגבולות, שעות טיפול אינן שעות משרד סטנדרטיות, אלא מותאמות יכולת וצרכים. המטפלת שיתפה אותי בחייה, וגם בדברים קשים שהעמיסו על נפשי, ומידי פעם ביקשתי שלא תעשה זאת. לי אין גבולות? אימי זכאית היתה לקבל טיפול באותו השבוע. כאמור, היא אחרי אשפוז ובית אבות. המטפלת, שלא רצתה לעזור בבישול וקנייה קטנה - ארבעה מצרכים קלים, סירבה לעבוד דרך החברה, אלא רצתה תשלום. להרגשתי היא נתמכה ע"י העו"סית, וזה מאכזב מאוד. דרכי בקונפליקטים היא ניתוק. נפשי לא עומדת בזה. לכן חוסמת. האירוע הזה, לכאורה קטן, אבל משמעותי מאוד, מצער אותי מאוד.