הכנה לבגרות או שיפור בגרויות - איך להימנע מטעויות?

תעודת הבגרות היא אחד הכלים החשובים של אדם בחייו. זהו המסמך שיגדיר, במידה לא מבוטלת, את הסיכויים שלו להתקבל ללימודים גבוהים, ועקב כך גם את הנתיבים המקצועיים שהוא יכול ללכת בהם. זו גם הסיבה שכל תלמיד בתיכון יודע שעליו להשקיע בהכנה לבגרויות את מלוא המאמצים.

כל בית ספר תיכון מיועד להכין את תלמידיו לבחינת הבגרות, אלא שיש תלמידים לא מעטים שמסיבות שונות מתקשים בלמידת החומר בצורה המסורתית, וזקוקים למסגרת לימודים אחרת. זאת ועוד, תלמידים אחרים מעוניינים לשפר את הבגרות שלהם שנים לאחר סיום התיכון, ולכן זקוקים אף הם למסגרת מיוחדת. 

להלן האפשרויות השונות והמלצות לבחירת דרך הלימוד המתאימה ביותר. 

האפשרות המרכזית הראשונה להכנה לבגרות היא באמצעות מורה פרטי. מורה כזה יכול להיות בעל תעודת הוראה הפועל גם במסגרות החינוך רגילות, אך גם סטודנט מבריק במיוחד. הבסיס ללימודים אלה הוא אחד: המורה והתלמיד יושבים אחד על אחד, שעה שהמורה מסביר לתלמידו את הסוגיות החשובות, או מסייע לו לפתור תרגילים. ברור שלכל שיעור יש דינמיקה משלו, ולכל מקצוע דרישות ייחודיות: הכנה לבגרות במתמטיקה, למשל, ברור שתתבסס על פתירה משותפת של תרגילים, ופחות על הסברים תיאורטיים. בחינה בהיסטוריה לעומת זאת היא ההפך הגמור. על כל פנים, בלימודים מקיפים יותר מומלץ מאוד  לבנות תוכנית לימודים מקיפה עם המורה, ולא בהכרח להשאיר מקום ל"אלתור" בלבד.
 

היתרון המרכזי של הסתייעות במורה פרטי טמון ביחס האישי שמקבל התלמיד: הלימוד הוא עבורו, ועבורו בלבד. מכאן, שלימודים בדרך זו כוללים בתוכם את כל הכלים להיות יעילים במיוחד. המורה יכול ללמוד על נקודות החוזק של התלמידים, אך גם לשפר את כל מה שדרוש שיפור. עבור תלמידים שלא מסתדרים עם העברת חומר פרונטלית, כפי שמאפיין את כיתות הלימוד למיניהן, לימודים מסוג זה עשויים להיות יעילים עוד יותר.
 

מילת מפתח נוספת במקרה של מורה פרטי היא גמישות, שיש לה מספר היבטים משלימים. הראשון הוא גמישות בשעות הלימודים, מה שלא בהכרח מתאפשר במסגרות לימודים אחרות (כפי שנראה בהמשך). בהתאם ללוח הזמנים של המורה או התלמיד אפשר לבחור למעשה בכל שעה (סבירה) במהלך היום או הערב; יש להחליט על הגברת הקצב ככל שהבגרות מתקרבת וכיוצא בזה. הגמישות באה לידי ביטוי גם מבחינת מקום הלימודים. האפשרויות המקובלות, כמובן, הן ביתו של המורה, או ביתו של התלמיד, מקומות שקטים שבהם אווירה נוחה ללימודים. בהתאם ללוח הזמנים, אפשר לבחור לערוך בכל פעם שיעור במקום אחר, מה שמקל על ההתנהלות של שניהם.

יש מספר לא מבוטל של תלמידים אשר חייבים ללמוד במסגרת מוסדרת כלשהי. עבורם  פתרון אידיאלי הוא בחירה בבית ספר מקצועי, המציע מגוון תוכניות הכנה או שיפור בגרויות. כאשר בית הספר הוא מחוץ למסגרת החינוך שאליה רשום התלמיד, או כאשר הלימודים בבית הספר נעשים לאחר שנות התיכון (מבלי שיש לתלמיד בגרות במקצוע) - הרי שבית הספר יוגדר בית ספר אקסטרני. 
 

כאן, אופן העברת החומר והתרגול שונים במידה משמעותית מאשר במקרה של המורה הפרטי. הלמידה כאן נעשית בקבוצות - אבל לא קבוצות גדולות מדי - וכוללת בתוכה, ברוב המקרים, העברה פרונטלית של החומרים. יחד עם זאת, לא מעט בתי ספר משלבים בין התכנים המועברים לתלמידים לבין תרגול בקבוצות קטנות או אפילו באופן אישי, מה שמעניק מענה רחב ומגוון יותר. בעידן הטכנולוגי הנוכחי, לא מעט בתי ספר רותמים לטובת הלימודים אמצעים טכנולוגיים מתקדמים דוגמת מצגות או סרטוני וידאו, מה שמקל על התלמידים. הם יכולים ללמוד אפילו כאשר אינם נמצאים "פיזית" בבית הספר. כמו כן, בתי ספר נוטים להנפיק לתלמידים חוברות עבודה או ספרי תרגולים, מה שחסר אצל המורים הפרטיים  כמובן. עם זאת, ברור שככל שתוכנית הלימודים בבית הספר מגוונת ומתקדמת יותר, כך המחיר שנדרשים התלמידים לשלם יהיה גבוה יותר. 
 

התומכים בבתי הספר האקסטרניים יציינו לזכותם את תוכנית הלימודים המסודרת במיוחד. בניגוד למקרה של מורה פרטי, שאת טיבו לא ניתן לדעת תמיד (גם אם חשוב מאוד לברר),  הם יטענו שבחירה בבית ספר מקצועי משמשת מעין "תעודת ביטוח" של ממש, בעיקר כאשר בית הספר מתהדר בניסיון של שנים בהכנה לבגרויות. 
 

יתרון אחר של בתי הספר המקצועיים נוגע למסגרות הלימוד הקבוצתיות, או במילים אחרות: "צרת רבים - חצי נחמה". התלמיד יכול לקבל לא רק את תמיכתם של המורים, אלא גם את תמיכתם של חבריו לספסל הלימודים. הוא יכול להיעזר בהם במהלך השיעורים (למשל, מבחינת הערך המוסף שמביא התלמיד מבית הספר בו לומד או למד) או, רחמנא ליצלן, גם לקבוע ללמוד איתם לאחר שעות הלימודים. מצד שני, תוכנית הלימודים נוטה להיות גמישה פחות מאשר אצל מורים פרטיים. הבחירה לרוב היא בין מסגרות צהריים או ערב, אך לא ניתן להחליט על לימודים בשעות מסוימות בשבוע מוגדר. מקום הלימודים חייב להיות בית הספר עצמו.

תקופת התיכון מעצבת, במידה לא מבוטלת, את האישיות של התלמידים. זוהי גם התקופה שבה הם מבינים, אולי בפעם הראשונה, מהן שיטות הלימוד האידיאליות ביותר עבורם, מה שעשוי לקבוע את המסגרת שבה יבחרו. בנוסף על כך, רמת ההבנה של החומר, או הפערים שהתלמידים נדרש להשלים, צריכים להשפיע גם הם על משוואת הבחירה, כך שאין בנמצא תשובה חד משמעית לגבי המסגרת המועדפת.
 

על כל פנים, מומלץ לבחור בתוכנית הכנה לבגרויות רק כאשר בוחנים היטב את הניסיון המקצועי של בית הספר או של המורה, ומתרשמים מתוכנית הלימודים (אם יש כזו) הלכה למעשה. ברור שגם חוות הדעת על המוסד או המורה יכולים וצריכים להשפיע על הבחירה, ולכן מומלץ מאוד לברר עם תלמידים קודמים את ההתרשמות שלהם מכל הבחינות: התנהלות המורה, אופן העברת החומר, הסדר והארגון, עזרי הלמידה והרשימה עוד ארוכה.
 

גם מבחינה כלכלית, קשה לקבוע באופן חד משמעי מהי האופצייה המשתלמת יותר. הנחת היסוד היא שלימודים באמצעות מורה פרטי מבוססים על תשלום על בסיס שעתי, תשלום אשר משתנה בהתאם למקצוע הלימוד, לניסיון של המורה וכן הלאה. לעומת זאת, לימודים במסגרות מוסדרות כוללים לרוב קורס מקיף, אשר התשלום עליו הוא גלובלי. ההמלצה שלנו היא להגדיר מראש מהם הצרכים, ולהחליט על פיהם: באם ההליך של שיפור בגרויות מצריך לימוד של כל חומר הלימודים מאפס, דומה כי בתי הספר מקבלים עדיפות (גם מהבחינה הכלכלית). כמו-כן, יש בתי ספר אשר מאפשרים לתלמידים קורס חוזר, אם לא קיבלו בבגרות את הציון שלו הם מתחייבים.

גם זה יתרון משמעותי של בית הספר למול המורים הפרטיים. לעומת זאת, אם נתקלים בקשיים ביחס לסוגיות מסוימות בחומר הלימודים בלבד, או זקוקים ללא יותר מאשר תרגול נקודתי, ייתכן שאין בהכרח צורך במסגרת המקיפה, וניתן להסתפק במורה פרטי. 


>> לצפייה בטווח המחירים של מסגרות הכנה לבגרות, כנסו למחירון הכנה לבגרות של zap דפי זהב.