כל מה שרציתם לדעת על טיפול זוגי ומשפחתי

מבחינה "אקדמית", נהוג למקם את הטיפול המשפחתי והזוגי תחת תחום הפסיכותרפיה. תורה זו התפתחה בארצות הברית, יחד עם עליית הפסיכולוגיה החברתית כמכלול, בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, וצברה פופולאריות הולכת וגוברת עם השנים. זוהי, על קצה המזלג, גישה טיפולית המתבוננת על האדם כעל חלק מהותי במערכות יחסים רחבות יותר, ובמקרה הזה אל מול בן/בת הזוג או הילדים. המטרה של הטיפולים היא להעניק ללוקחים בהם חלק את כל הכלים לשיפור היחסים בתוך התא המשפחתי, לשנות את כל מה שדורש שינוי ולהצעיד את המשפחה כולה כמה צעדים קדימה. במובן הרחב יותר, יוצאת הגישה מנקודת הנחה שיש קשר מהותי בין בריאותו הנפשית של האדם לבין יחסיו עם הסביבה הקרובה לו, כך שפתרון אחד מהם עשוי בהחלט להשפיע על השני. היבט חשוב אחר שעומד במרכז התפיסה רואה את המשפחה כבעלת חלק מרכזי בהתמודדות של אדם יחיד, שהוא חלק ממנה, עם שורה ארוכה של מצבים מורכבים ועם קשיים. מכאן, שהטיפול עשוי להילקח בחשבון גם במצבים אישיים, כשהמשפחה משמשת על תקן "שחקן חיזוק", שמסייע לאדם להתמודד עם הקושי שלו.

כך זה מתבצע בפועל

הדינמיקה של טיפול זוגי ושל טיפול משפחתי שונה כמובן בכל אחד מהמקרים, אלא שהיא מבוססת על עיקרון דומה: מבחינת המשתתפים בטיפול, יהיו אלה בני הזוג (טיפול זוגי) או בני המשפחה כולה (טיפול משפחתי), אשר יגיעו לסדרת פגישות עם המטפל או עם היועץ המוסמך לנושא. הדגש במפגשים אלה הוא על פתרון בעיות, הן נקודתיות הן בטווח הקצר, וכן על עמידה ביעדים כפי שהוגדרו מראש על ידי כל הצדדים. בכל מפגש נעשית בחינה של ההתקדמות ביחסים בין בני הזוג או בין בני המשפחה, ועל פי הצורך נעשים שינויים בטקטיקה הנדרשת. כאמור, אחת מהנחות היסוד היא שאין טיפול זוגי או טיפול משפחתי אחד אשר דומה לחברו. בכל מערכת זוגית או משפחתית יש יחסים אחרים שצריך לשפר, או בעיות נקודתיות שזקוקות למענה (כפי שנראה בהמשך). הבסיס של הטיפולים הוא שיחות, ייעוץ ותרגילי סימולציה שמעביר הגורם המטפל, וזאת בהתאם לאחת השיטות המדעיות המאפיינות את התחום. ואכן, יש מספר טכניקות שבהן נוקט לרוב הגורם המטפל, כל אחת עם בסיס תיאורטי רחב. ממש על קצה המזלג, נזכיר את הגישות הבאות:

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי - גישה נפוצה במיוחד ששורשיה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. שיטת הטיפול הנחשבת לממוקדת מטרה ולקצרת מועד, משלבת בין שינוי דרכי החשיבה (בעיקר מחשבות שליליות) , שינוי דרכי ההתנהגות וטכניקות דוגמת הרגעה או הרפיה. המטרה לצמצם התנהגות היוצרת קונפליקטים, וכן מחשבות הפוגעות ביחסים בתא המשפחתי.
• טיפול ממוקד רגש- שיטה הנחשבת לקצרת מועד אף היא, ועיקר ההתייחסות בה היא להכלה רגשית בין המטופלים. הדגש הוא על קשרים ועל תחושות דוגמת אהבה, ביטוי רגשות ושינוי בדפוסי האינטראקציה או בתגובות הרגשיות בקרב בני המשפחה.
• טיפול פסיכו-דינמי - טיפול זה מתמקד ברבדים הנסתרים של הנפש, ובתהליכים הלא מודעים המתרחשים אצל כל אחד מבני המשפחה, אשר פוגעים במרקם היחסים ביניהם. גישה זו, המבוססת רבות על עבודתו של פרויד, באה לאתר קונפליקטים פנימיים, ולסייע למטופלים להבין את הבעיות המקיפות אותם, כמו גם את מקורן.
• טיפול נרטיבי - גישה טיפולית זו, שפותחה באוסטרליה בשנות ה-70, מבטאת אלמנט פוסט מודרני מובהק: אין מציאות אחת, אלא ריבוי מציאויות. הדגש בשיטה הוא על שינוי "סיפור החיים" שטווה אדם ביחס לעצמו או ביחס לסביבה הקרובה שלו, ונוטה להיות שלילי במצבים של משבר, והחלפתו בנרטיב אלטרנטיבי, המדגיש את ההיבטים החיוביים של החיים המשותפים. חשוב לתת את הדעת על כך שבחלק ניכר מהגישות מושם דגש על התנסות של בני הזוג או של בני המשפחה בסימולציות ובתרגילים שונים, לא רק בזמן בטיפולים אלא גם לאחריהם.

"שיעורי בית" שמטיל המטפל על הלוקחים חלק בטיפול תורמים מאד להצלחתו, ומשמשים נקודה לבחינה במפגש העוקב.

מתי לפנות לטיפול זוגי או לטיפול משפחתי?

המציאות מראה שלא קשה למצוא מצבים שבהם ייעוץ זוגי עשוי להישקל, ולשמש פתרון חיוני ונחוץ לשיפור היחסים בין בני הזוג. התרחיש המקובל ביותר הוא זה של זוגיות במשבר, כלומר, ספקות העולים בקרב בני הזוג בנוגע להמשך היחסים שלהם, או אפילו מחשבות על גירושין או על פרידה. אם נכנסים לעובי הקורה, הרי שהייעוץ עלול להידרש עקב שורה ארוכה של גורמים שונים, ביניהם:
• מצב שבו בני הזוג מרגישים שהיחסים ביניהם "תקועים", או הולכים אחורה.
• בעיות של ציפיות שונות ממערכת היחסים בקרב בני הזוג.
• קונפליקטים מגוונים - ביחס לעבודה, לסוגיות כלכליות וכיוצא בזה.
• משברים נקודתיים - בגידה של אחד מבני הזוג, למשל, או דיכאון לאחר לידה.
• קשיי תקשורת בין בני הזוג.
• בעיות ביחסים המיניים של בני הזוג. חשוב להדגיש כי טיפול זוגי או ייעוץ זוגי לא בהכרח מתייחסים רק לאותן תקופות משבר, אלא יכולים להידרש גם כאשר היחסים בין בני הזוג דווקא תקינים.

תרחיש מקובל הוא זה שבו בני הזוג נמצאים בתחילת הקשר שלהם, או לחילופין תחילת יחסיהם כבעל ואישה, ומעוניינים לקבל כלים לתכנון העתיד המשותף שלהם יחדיו, להגדרת מטרות מבחינת היחסים ביניהם וכיוצא בזה. טיפול משפחתי, לעומת זאת, יידרש במגוון מצבים הנוגעים יותר לתא המשפחתי כולו, ולא רק ליחסים בין בני הזוג. לכן, אין זה מקרה שהטיפול יכניס לתוכו פעמים רבות את סוגיית גידול הילדים: קושי של ההורים לסמן גבולות לילדיהם, בעיות של היעדר סמכות או של עודף סמכות הורית, מריבות בין אחים, בעיות כרוניות במשפחה (מחלות, התמכרויות), התמודדות עם קשיי תקשורת, משברים כלכליים, והרשימה, למרבה הצער, עוד ארוכה.

דגשים בבחירת מטפל זוגי ומשפחתי

ההליכים שהוזכרו, הן טיפול משפחתי הן טיפול זוגי, אינם פשוטים כלל וכלל. חשוב לזכור שמלבד הקשיים הנקודתיים, מדובר כאן בהליך שהוא עמוס מאוד גם מבחינה רגשית. כל האנשים שלוקחים בו חלק הם קרובים ואהובים, ולכן מחלוקות מולם קשות שבעתיים. כדי להקל ככל האפשר על ההליך, חשוב שבני הזוג או בני המשפחה ירגישו בנוח במהלך הטיפולים, ויקבלו את הייעוץ וההדרכה המקצועיים והמקיפים ביותר. רק מטפלים מהשורה הראשונה יוכלו להציע עבורם את זה.
דגש משמעותי בבחירת המטפל צריך להיות בחינת ההסמכה שלו. זהו תחום "פרוץ" באופן יחסי, שבו עלולים להציע את שירותיהם גם אלה שאין להם הכשרה של ממש. לכן, ההמלצה הברורה היא לבחור אך ורק במטפל בעל הכשרה מקיפה בתחום:
תואר שני באחד המקצועות הטיפוליים (בעיקר פסיכולוגיה קלינית, פסיכיאטריה או עבודה סוציאלית) ותעודת הסמכה מטעמה של האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואים הם הדרישות המרכזיות, מהבחינה הזו.
בנוסף להכשרה, חשוב לוודא שמרגישים בנוח עם המטפל, מה שיכול להיות מושג רק כאשר הוא משדר פתיחות, ומאופיין בתקשורת בין-אישית טובה.

הכימיה עם המטפל היא אחת מסוגיות המפתח בדרך להצלחת הטיפול, ויש להתרשם מכך בפגישה אישית, או אפילו לאחר מספר טיפולים. מבחינה טכנית, את הטיפולים אפשר לעבור בקליניקות פרטיות, במכונים המתמחים בנושא וכן בתחנות ציבוריות הנמצאות בחלק מהרשויות המקומיות. בחלק מהמקרים קופות החולים מפנות את המבוטחים שלהן לקבלת טיפולים אלה בדיוק, ומומלץ לברר גם זאת.