כלי נשק ישראליים מקלע ישראלי - עוזי, תבור, גליל ומה שביניהם

מאת: ליאור פרג' | פורסם: 23.10.14 | עודכן: 06.05.20

ישראל, למרבה הגאווה, היא אחת המעצמות הצבאיות הגדולות בעולם כולו, עם דגש על כל מה שקשור לכלי נשק. פיתוחים דוגמת מערכת כיפת ברזל, טיל החץ או פצצות חודרות בונקרים זכו לכותרות משמעותיות בשנים האחרונות, ובצדק גמור. נשק ישראלי מפותח על ידי התעשיות הצבאיות או על ידי חברות פרטיות, הוא משמש את הצבא וגורמי ביטחון אחרים באופן יעיל ונמכר בכמויות מסחריות למדינות רבות בעולם כולו. אז מהם אותם כלי נשק עיקריים? מה המאפיינים של כל אחד, ואיך בדיוק אפשר להצטייד בהם, במידת הצורך?

בכתבה זו:

מקלע ישראלי - סוגי מקלעים

שמה של מדינת ישראל הולך לפניה בכל רחבי העולם בתחומים רבים, אך בתחום ייצור נשק דומה שהיא נחשבת למעצמת על של ממש. הביקוש לכלי נשק ישראליים הולך וגדל, וזאת בזכות טכנולוגיות מתקדמות ביותר, המצאות משוכללות ונשקים שמוכחים כאמינים ביותר לאורך השנים. למרות חובת השירות הצבאי, לא כולם יודעים ומכירים מקרוב את סוגי הנשק השונים ואת איכויותיהם. במדריך זה תוכלו לקבל סקירה קצרה על כלי הנשק מתוצרת ישראל, ולהבין שיש בהחלט במה להתגאות.

נשקים קלים: גליל ותבור

את הסקירה של כלי נשק ישראליים אנחנו מתחילים עם כלי הנשק הקלים, כלומר, אלה אשר הקליבר שלהם אינו עולה על 20 מ''מ. הסוג הראשון הוא הגליל, שפותח ב-1974, ולקח מאז חלק באינספור קרבות כמו עימותים דוגמת מלחמת לבנון (1982), האינתיפאדה הראשונה (1987-1991, לסירוגין) והאינתיפאדה השניה (2000-2005). זהו רובה סער אשר פותח על ידי התעשייה הצבאית בישראל על בסיס נשק תוצרת פינלנד. הגליל מגיע באורך של 97 ס''מ (74 ס''מ כאשר הכת סגורה), בקוטר קליע של 5.56 מ''מ ובמשקל של 3.9 ק''ג. במשך עשרות שנים, היה זה הנשק המקובל בחיל הרגלים ובחילות השדה של צה''ל, במשטרת ישראל ובמשמר הגבול. ב-1993 הופסק השימוש בו בחילות הרגלים הצבאיים עקב כניסתו לתמונה של רובה ה-M-16 תוצרת אמריקה, שנחשב לקל משקל ולמדויק יותר.

תבור הוא מקלע ישראלי נוסף הנמנה על קטגוריית כלי הנשק הקלים. הוא פותח ב-1990, ונמצא בשימוש צבאי משנת 2006 ועד היום. בדומה לגליל, הקליבר של התבור הוא 5.56 מ''מ, ומשקלו כ-3.5 ק''ג. התבור הוא פיתוח נוסף של התעשייה הצבאית, שגם ייצאה אותו למדינות שונות בעולם. מאפיין עיקרי של רובה סער זה הוא תצורת הבולפאפ (Bullpup), שבמסגרתה ידית האחיזה וההדק ממוקמים לפני מנגנון הירי, מה שמביא לכך שהמכלול ממוקם כולו בתוך קת הרובה. התוצאה היא רובה שמצליח להיות קצר, על אף שהקנה שלו ארוך, מה שמשפר את הנשיאה, את הטווח ואת הדיוק שלו כאחד. התבור נכנס לתמונה במגוון מצבי לחימה, ביום ובלילה כאחד, והוא מכיל גם כמה דגמי משנה: הפיתוחים המשמעותיים ביותר הם מיקרו-תבור (2011) ומיקרו-תבור משופר (2013), כולם יחדיו מסייעים למיתוגו של התבור ככלי הנשק המוביל בצבא הגנה לישראל בשנים הקרובות.

תתי מקלעים: הכירו את העוזי

קטגוריה נוספת של כלי נשק היא תתי המקלע למיניהם (ממשפחת מקלע ישראלי), שאותם אפשר להגדיר, פשוטו כמשמעו, ככלי נשק היורים בקצב אוטומטי או חצי אוטומטי, ואשר מבוססים על תחמושת ייעודית לאקדחים. כלי נשק אלה מיועדים לרוב לטווחים קצרים יחסית, עקב דיוק וקצב אש גבוהים במיוחד, והם מאופיינים בדרך כלל בקוטר של תשעה מ''מ.

החל משנות הקמת המדינה, תת המקלע הישראלי המוביל עונה לשם הישראלי כל כך עוזי. הוא פותח עוד ב-1951, ושימש את צבא ההגנה לישראל החל משנת 1955. עד מלחמת יום הכיפורים היה זה הנשק המוביל בצה''ל, ונעשה בו שימוש, בין השאר, על ידי חיל הרגלים ועל ידי צוותי הטנקים. יעילותו הנמוכה במלחמת יום הכיפורים הביאה לכך שהעוזי איבד בהדרגה את מקומו בצה''ל, ושימש בעיקרו של דבר בידי כוחות מיוחדים. הוא שימש נשק ייצוגי, בעיקר עבור חיילות, עד אשר הוצא לחלוטין משימוש עקב מקרים של פליטות כדורים. עדיין, הוא משמש עד היום יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור, וכן עשרות צבאות וכוחות בכל רחבי העולם. אגב, אם תצפו בסרטי פשע, סביר שגם בהם יהיה ייצוג נכבד לעוזי, על סוגיו.

יש להדגיש, בהקשר הזה, את הדגם הנוכחי של העוזי, מיקרו עוזי פולימר, שבו נעשה שימוש החל משנת 2011. זוהי גרסה קומפקטית וקלה במיוחד של העוזי. מיקרו-תבור כולל גם דגם ייעודי בעל קליבר של 9 מ''מ, הנכלל אף הוא בקטגוריה זו.

מקלעים: דרור ונגב

הקבוצה הבאה מכניסה לתמונה את המקלעים למיניהם. נשק זה, מעצם מהותו, מסוגל לבצע ירי אוטומטי ורציף, לפרקי זמן ארוכים במיוחד: החל מעשר שניות, ועד לדקות שלמות. במקלעים אפשר להשתמש כאשר יש להתמודד עם מספר אויבים רב, למטרות אש חיפוי, כשמדובר במטרות הנעות במהירות (כלי רכב) ובשלל תרחישים אחרים.

מה באשר לפיתוחים הישראליים תחת קטגוריה זו? ובכן, ראשית יש להזכיר את הדרור, מכלי הנשק המיתולוגיים של ישראל. הוא תוכנן ב-1946, ושימש את הצבא בתחילת דרכו, בשנים 1948-1950 (ומכאן שבמלחמת יום העצמאות). זהו נשק כבד מאוד שמשקלו מגיע, יחד עם המחסנית, לעשרה ק''ג.

מקלע ישראלי אחר הוא נגב, הנחשב למקלע התקני כיום של צה''ל. הוא פותח ב-1995 במטרה לספק מענה עבור מצבים שבהם נדרש נשק תקיפה כיתתי, והוא החליף את המאג והמינימי. הנגב נחשב לקל משקל, לעמיד גם בתנאי לחימה קשים יחסית והוא בעל יכולת לירות, מעבר לירי הצרורות, גם כדורים בודדים. מבחינה טכנית, קליבר הנשק הוא 5.56 מ''מ, אורכו 1,020 מ''מ בלבד וקצב האש בו הוא באחד משני טווחים: הראשון הוא 700-850 כדורים מדי דקה, והשני 850-1,000.

רובי צלפים: M89SR וגליל צלפים

רובי הצלפים, כפי שאפשר בוודאי להסיק משמם, הם רובים שתכליתם אחת: לפגוע באופן המדויק ביותר במטרות שעשויות להיות קרובות או רחוקות. זהו רובה מחורק קנה, שמיוצר בצורה מיוחדת ומורכב באופן ידני. הוא נוטה להיות כבד יותר מכלי נשק אחרים, מה שתורם במידה לא מבוטלת, יחד עם הקנה הארוך של הנשק, לדיוק המושג באמצעותו.

הפיתוח הישראלי הראשון תחת קבוצת רובי הצלפים היה M89SR TCI. זהו רובה צלפים חצי אוטומטי, בתצורת בולפאפ (למעשה, מדובר ב-M-14 שהומר לתצורה זו). דגם זה תוכנן בשנות ה-80, על ידי ד''ר נחמיה סירקיס, והוא שימש בכמויות קטנות יחסית ביחידות מובחרות של צה''ל, ובעיקר ביחידת דובדבן. באופן מעט מפתיע, דגם זה דווקא קל יחסית (משקל ריק 4.5 ק''ג), והוא מאופיין בקנה ארוך (560 מ''מ) וביכולת לפגוע ביעדים הנמצאים במרחק של עד קילומטר אחד. הסיבה העיקרית שבגינה הוא איבד מפופולאריות השימוש בו היא תקציבית, ונוגעת לעלויות הייצור הגבוהות במיוחד שלו.

גליל צלפים, המבוסס על רובה הסער שסקרנו מעלה, נמנה אף הוא על הקטגוריה הזו. הוא שימש את צה''ל למעלה משני עשורים, בשנים 1974-1997, ובין השאר, ובאופן מעט אירוני בהתחשב בשמו, במבצע שלום הגליל. דגם זה הוא בעל קליבר של 7.62 מ''מ ובמשקל של 8 ק''ג (כולל מחסנית) והוא יעיל לטווח של עד 800 מטרים. הבעיה היא שהביצועים של הדגם, בייחוד ביחס לדגמים מקבילים אחרים, אינם נחשבים למרשימים במיוחד, ולכן לא מפתיעה העובדה שב-1997 הופסק השימוש בו לטובת רובה רמינגטון M-24, תוצרת ארצות הברית. למרות זאת, הדגם הנוכחי של גליל הצלפים נחשב דווקא למוצלח, אך אינו נמצא בשימושו של צה''ל.

ואיך אפשר בלי אקדחים?

כשמדברים על נשק, מכל סוג, אי אפשר שלא להתייחס גם לאקדחים למיניהם. כלי ירייה אישי זה, המאופיין במימדים קטנים במיוחד (ולכן ניתן לנשיאה ולהסתרה בבגדים), כולל נקודת אחיזה אחת, ומשמש לטווחים קצרים מאוד. לא תמצאו כאן קצב אש גבוה במיוחד, אך עבור כוחות ביטחון שאינם צבא הגנה בישראל הוא מספיק בהחלט.

הקשר הישראלי לקבוצת האקדחים הוא יריחו 941, שפותח ב-1986. הדגם המרכזי שלו הוא בעל קליבר של 9 מ''מ, אם כי קיימים בנמצא גם דגמים אחרים. המשקל שלו עומד על כ- 920 גרם בלבד, ואפשר להגיע עמו לטווח של עד 50 מטרים. כמו-כן, נחשב היריחו לפשוט מאוד לתחזוקה ונוח לשימוש. זהו נשק מרכזי תחת שימושם של כוחות השיטור, כולל במדינת ישראל.

כך חנויות הנשק נכנסות לתמונה

ראינו, אם כן, שהמוח הישראלי אחראי לייצורם של לא מעט כלי נשק, וחלקם הגדול אף מוצלחים במיוחד. מה שחשוב להדגיש, עם זאת, הוא שמרבית כלי הנשק משמשים אך ורק את גופי הביטחון, וכמובן, גם מצריכים, כשנעשה בהם שימוש במגזר הפרטי, רישיון מתאים. חנות נשק ותחמושת תאפשר רכישה של הדגמים שמותר לרכוש, בכפוף לתנאים שחייבים לעמוד בהם. כמו-כן, מציעות החנויות שירותים דוגמת ביצוע ירי ומטווחים, תיקון והשבחת כלי נשק, מכירת אביזרים ומתאמים או אפילו הפצת נשק עתיק למטרות אספנות.

לכל הכתבות בנושא

הרשמה לניוזלטר

הרשמו לניוזלטר שלנו קבלו עדכונים ישירות לתיבה:

כתובת הדוא"ל אינה תקינהכתובת האימייל שהזנת קיימת במערכתשגיאה..אנא נסה מאוחר יותר

תודה! הרשמתך הסתיימה בהצלחה