פניתי לעו"ד איתן להמן לייצג אותי בתביעה שקיבלתי. כמכרה חשבתי עליו דברים טובים, אך לימים הבנתי שטעיתי בו. במו ידיו פוגג את הרושם החיובי שלי לגביו, כשפעל באופן ששיחק לטובת הצד שכנגדי. ללא ידיעתי ומבלי לקבל הסכמה נפרדת, העביר להמן את התיק לעו"ד ליאור גדעון, שהחל לעבוד במשרדו, אשר לא עדכן אותי במסמכים חשובים, הטעה אותי לגבי הפרוצדורה, העביר מסמכים בניגוד להנחיות מומחה ביהמ"ש וחשף אותם שלא לצורך לב"כ הצד שכנגד, והנחה אותי באופן שלדעתי הזיק לי. ביקשתי מעו"ד להמן לעשות לצמצום הנזק ולהימנע מכשלים נוספים, אלא שיומיים לפני תום אורכה שקיבלתי להגשת תגובה לחו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש, אמר לי עו"ד גדעון שכלל לא קיבלנו אורכה, ולאחר שהסתיימה אמר לי כי לא אוכל כבר להגיש תגובה. במהלך הטיפול של עו"ד גדעון בתיק שלי נאלצתי להתמודד עם הטעיות שלו, הפרת סיכומים, התחמקות והכחשה לדברים שאמר תוך שהוא מייחס לי פרנויה, והתנהגות בלתי הולמת תוך שתשובותיו המקצועיות מסתכמות ב"לא עדכנתי אותך כי לא בא לי לעדכן אותך", "למה מי את בכלל שתגידי לנו מה לעשות". כל זה קורה לצד הודעות שווא על התפטרות מייצוג, שלא מומשו, העמידו אותי בחוסר אונים וגרמו לבזבוז זמן יקר.
עו"ד להמן הגדיל לעשות כשהודיע על הפסקת ייצוג בנימוקים חסרי שחר בעוד ההליך מתנהל ולאחר ששכרו כבר שולם לו. גם לאחר התפטרותו, עשה עו"ד להמן את מה שלדעתי, מלמד על הבנתו את מעשיו שלו, ולאחר שסירבתי לחתום על מסמך בו נכתב ש"...אין לי ולא יהיו לי טענות ו/או תביעות כנגד עו"ד איתן להמן ... בקשר לטיפול בתיק שבנדון", ויצאתי ממשרדו מבלי שנמסרו לי המסמכים. מעניין כיצד היה מתייחס עו"ד להמן, בתפקידו כסגן יו"ר ועדת האתיקה, למקרה שכזה, לו היה מוגש לדיון בוועדה בה הוא מכהן.
