בלשים בלילה: על הגבול שבין מותר לאסור בחקירות פרטיות

1. מעקב אישי אחרי בן הזוג, ולא על ידי חוקר מקצועי, אסור בתכלית האיסור ונחשב להטרדה. אם אדם עושה זאת באופן עצמאי הוא מסתכן בעבירה על החוק. זה אולי נשמע לא הגיוני, אבל זו המציאות. באופן כללי, צריך לעשות סוויץ' בראש ולהבין שיש הבדל מהותי בין היגיון אנושי והיגיון משפטי.

2. 'מעקב צמוד' הוא לא תמיד מעקב סמוי. לפעמים המעקב הופך גלוי ורועש במכוון, מתוך מטרה להפעיל לחץ פסיכולוגי על הנעקב. מניסיון, זה עובד היטב. 

3. אם רוצים להשיג מידע מבלי לעקוב פיזית ממש, אפשר לתחקר, לשאול ולדובב חברים, שכנים, בני משפחה ומשתפי פעולה שיש להם אינטרסים משלהם. מותר גם להתערבב בין העובדים במקום העבודה ולפתוח אוזן קשבת. 

4. השגת מידע כלכלי זו אופרה אחרת לגמרי, שכוללת הרבה מעבר למקורות גלויים ויש בה משמעות מיוחדת לעבודה תחת כיסוי. האזנה לסלולארי, מצלמות סמויות במקומות אינטימיים או מעקב GPS אינם חוקיים, ולכן יש להשקיע יותר תבונה ומרץ, מקוריות ויצירתיות.

5. כל אדם שיש לו פיסת מידע, יכול לעזור, אבל בסופו של דבר זה תפקידו של החוקר לדעת לזהות מה אמת ומה שקר. צריך ניסיון של שלוש שנות סטאג' (עדיף ניסיון צבאי או משטרתי, אם כי זה לא הכרחי), אבל חשובות לא פחות תכונות שקשה ללמד וצריך פשוט שיהיו לכם: סבלנות, תושיה, אורך רוח ואינטליגנציה רגשית גבוהה.