לבנות מחדש: המדריך המלא לפסיכולוגים שיקומיים

הפסיכולוג השיקומי עוסק באבחון וטיפול באנשים בעלי נכויות ומגבלות (גופניות, נפשיות, שכליות, חברתיות). תהליך השיקום הינו תהליך דינמי ורב מקצועי, שמטרתו להביא את האדם לתפקוד תקין התואם את יכולתו ומממש את מקסימום הפוטנציאל שלו, וזאת על ידי גילוי והעצמת כוחותיו וחוסנו האישי.

בבסיס הפסיכולוגיה השיקומית עומדת ההנחה שלנכים מטרות מקבילות למטרותיהם של אנשים שאינם נכים. מטרות אלו כוללות את הרצון ללמוד, לעבוד, לחיות חיים עצמאיים, לקשור קשרים חברתיים, לנהל מערכות יחסים אינטימיות וכדומה.

מיהו הפסיכולוג השיקומי?

זהו פסיכולוג שסיים לימודי תואר שני (לימודי מוסמך) בפסיכולוגיה במגמה שיקומית, עבר התמחות (הנמשכת ארבע שנים בדרך כלל) ועמד בבחינה של משרד הבריאות לקבלת תואר מומחה. פנקס הפסיכולוגים במשרד הבריאות מאפשר לוודא שמדובר בפסיכולוג רשום, האם הוא פסיכולוג מומחה, פסיכולוג מומחה-מדריך או מתמחה באחד מענפי הפסיכולוגיה (פסיכולוג מתמחה חייב בהדרכת מומחה-מדריך על עבודתו), ובאיזה תחום הוא מומחה. במקרה של ספק ניתן להתקשר למשרד הבריאות ולברר את הסטטוס של הפסיכולוג.

הפסיכולוג השיקומי משתמש בכלי הערכה ואבחון פסיכולוגיים לקביעת פוטנציאל שיקומי והתוויות טיפוליות (הוא שונה בכך מיועץ שיקומי, הנעזר בראיון החולה ובני משפחתו ולא עושה שימוש בכלי אבחון פסיכולוגיים), ומייעץ ומטפל בהתאם להתוויות אלו. חפיפה מסוימת מתקיימת בין תפקידו של הפסיכולוג השיקומי וזה של הפסיכולוג הרפואי, כאשר ההבדל ביניהם נשען בעיקר על האוכלוסייה אותה משרת כל אחד מהם. האוכלוסייה אותה משרת הפסיכולוג השיקומי רחבה יותר, וכוללת פניות על רקע מוגבלות שאינה רפואית בהכרח (למשל, הלוקים בפיגור ו/או אוטיזם, עבריינים, קשישים וכד').

הפסיכולוג השיקומי מסייע באובדן הפיזי הקשור לנכות וכן בדרכי התגברות על המכשולים (לרוב אלו מכשולים חברתיים ותרבותיים) המקשים על האדם לספק את צרכיו. התמחותו האבחונית מתמקדת באוכלוסיית הנכים, לה מותאמות נורמות ודרכי אבחון מיוחדות. כדוגמא, מערכת האבחון הנוירופסיכולוגית מאפשרת איתור מקום הפגיעה המוחית, ואת הערכת השלכותיה הקוגניטיביות, הרגשיות והתנהגותיות.

מיהם הנזקקים לפסיכולוג השיקומי?

בשירותיו של הפסיכולוג השיקומי נעזרים בעלי נכות פיזית נראית (שיתוק, עיוורון, כוויות, קטיעות) או בלתי נראית (סוכרת, חרשות, מחלת-לב, מחלת כליות); בעלי נכויות התפתחותיות (כגון אוטיזם או פיגור); בעלי נכויות נפשיות (נפגעי נפש לאחר טיפול פסיכיאטרי או טיפול פסיכולוגי-קליני) העוברים תהליכי הסתגלות לחיי היום יום, ובעלי מגבלה חברתית-תרבותית (מכורים לסמים, עבריינים וכו').
אופי עבודתו של הפסיכולוג השיקומי תלוי בהתמחותו הספציפית ובמקום עבודתו.

ההתמחויות מתמקדות בעבודה במרכזי שיקום, בתי חולים, או בהיבט התעסוקתי:

1. פסיכולוג שיקומי העובד עם נכים במרכזי שיקום, במכונים או באופן פרטי מעורב בשלב מאוחר יותר - כאשר הנכות והמוגבלות קיימת. מטרת הטיפול היא להביא את האדם להסתגלות מרבית מבחינה אישית, חברתית ותעסוקתית.

2. פסיכולוג שיקומי העובד בבתי חולים בא במגע עם החולה בשלב האקוטי - הוא עשוי להכין את החולה ובני משפחתו לקראת מצב של נכות, לדוגמה: לפני ניתוח קטיעה, השתלת איברים או ניתוח לב, ולטפל בחולה כל עוד הוא מאושפז בבתי החולים.

3. הפסיכולוג השיקומי תעסוקתי מאבחן ומטפל בעיקר באנשים החייבים להסב את מקצועם כתוצאה מנכות או מוגבלות. הוא עוזר להם לבנות קריירה תעסוקתית ולהשתלב בעבודה. כאשר הדבר בלתי אפשרי, הוא עוזר להם לבנות פעילויות לשעות הפנאי. שיטות הטיפול הן התנהגותיות קצרות-טווח.

ומהם תפקידיו?

ככל פסיכולוג, עבודתו של הפסיכולוג השיקומי מתמקדת באבחון בעזרת כלים פסיכולוגיים ובטיפול לאוכלוסייה בה הוא מתמחה. תפקידים נוספים, כניהול-מקרה (Case management) - במקרה של עבודה רב צוותית - ומחקר, הם גם חלק מהגדרת תפקידו.

אבחון: הערכת הגורמים המשפיעים על התגובה הנפשית לנכות (אבחון אישיותי/נוירו-פסיכולוגי והאינטגרציה ביניהם) והתוויית יעדים אופרטיביים לטיפול.

שלוש מטרות עיקריות לאבחון הנוירופסיכולוגי:

א. אבחנה מבדלת בין לקות פונקציונלית (ממקור פסיכוגני) לבין לקות אורגנית, כולל איתור המערכת הפגועה ומיקומה.
ב. הערכה של לקות נוירוקוגניטיבית יחסית למצב נורמטיבי או לסטטוס קודם.
ג. הערכה פרוגנוסטית והתוויית תכנית לטיפול שיקומי.

טיפול: שימוש במגוון גישות טיפוליות שונות (כגון: גישות דינמיות, התנהגותיות/דירקטיבות (מנחות), טיפול תמיכתי ועוד), במטרה להשיג את היעדים שהתוו על סמך האבחון. במהלך הטיפול מתייחס הפסיכולוג השיקומי למבנה אישיותו של הנכה, לדפוסי האינטרקציה שלו עם בני משפחתו ועם הסביבה, וליכולת ההסתגלות של הפרט ושל המשפחה למצב. על הטיפול הפסיכולוגי-שיקומי להתחשב ולהסתמך על חוות הדעת הרפואית בזמן שהוא קובע את יעדי השיקום, ובמקרה הצורך להפנות את המטופל לגורמי טיפול נוספים (פסיכיאטר, רופאים מומחים, ייעוץ מיני וכדומה).

בעבודה מערכתית, כאשר הפסיכולוג הוא חלק מצוות רב מקצועי, תפקידו כולל הרצאות, הדרכות וייעוץ לאנשי הצוות הטיפולי (רופאים, מרפאים בעיסוק, חונכים ועוד), ולגורמים חיצוניים (חברות ביטוח, עו"ס, ביטוח לאומי וכו'). כאשר הוא מנהל המקרה (case manager) עליו לעבוד מול גורמי טיפול הקשורים באופן ישיר ו/או עקיף לטיפול (עובדי שיקום, עובדי השמה תעסוקתית, עורכי דין, מורים, חברות ביטוח וכדומה).

מחקר: היות והפסיכולוגיה נשענת על מחקר מדעי, ניזון גם תחום המומחיות השיקומי ממחקר. התחומים נעים בין מחקר נוירו-קוגניטיבי בסיסי (המתמקד בתפקודי המוח השונים), עובר דרך מחקרים מולטי-דיסיצפלינריים (המשיקים לתחומי הרפואה, ענפי פסיכולוגיה אחרים ותחומים רלוונטים נוספים), וכלה במחקרים קליניים הבוחנים יעילותן של התערבויות טיפוליות שונות.

כיצד לבחור פסיכולוג שיקומי?

ראשית, מומלץ לעיין במדריך לבחירת פסיכולוג. בנוסף חשוב לוודא את הפרטים הבאים:
1. הפסיכולוג רשום בפנקס הפסיכולוגים.

2. הוא בעל מומחיות שיקומית (או מתמחה בפסיכולוגיה שיקומית, משמע - מקבל הדרכה מפסיכולוג מומחה-מדריך. במקרה זה על הפסיכולוג להציג עצמו כמתמחה).

3. בשיחת טלפון מומלץ לוודא התאמתו של הפסיכולוג לטיפול בבעיה הנתונה. בהזדמנות זו חשוב לקבל התרשמות ראשונית מהפסיכולוג. יש חשיבות רבה לכימיה, לתחושת האמון ותחושת הבטן. טיפ: איש מקצוע המודע לגבולותיו, יודע להגיד במה אינו מטפל.

4. בפגישה הראשונה הגדירו את מטרות הטיפול/התערבות. מחקרים מראים כי כשקיימת התאמה במטרות הטיפול של המטפל והמטופל - סיכויי ההצלחה עולים לאין שיעור.

אז איך מוצאים את המטפל הנכון?

לאחר שבחרנו את סוג הטיפול המתאים לנו, אפשר להתחיל לאסוף המלצות: חברים שנמצאים בטיפול יכולים לבקש למענכם המלצה מהפסיכולוג שלהם, רופא המשפחה יכול להמליץ על מטפלים שהוא סומך עליהם, ומכרים או קרובים יכולים לתרום מניסיונם.


ניתן להיעזר במנוע החיפוש של הסתדרות הפסיכולוגים (הפ"י) המאפשר לאתר פסיכולוגים החברים בארגון על פי מספר קריטריונים (כולל מומחיות, שפת טיפול ורישיון להיפנוזה). כמו תמיד, אפשר להיעזר בגוגל וללמוד מעט על הפסיכולוג (או לגלות שהוא אנונימי למדי גם ברשת).


אפשר ורצוי לברר את המחיר עוד בשיחת הטלפון, ולאחר ששיקללנו את כל הנתונים - לקבוע את הפגישה הראשונה. בפגישה זו שני הצדדים, הן אתם והן המטפל, בוחנים זה את זה. זכרו שגם אתם מעריכים ומתרשמים. מחקרים מצביעים על כך שהגורמים המשפיעים ביותר על הצלחת טיפול קשורים באיכות הקשר ובמידת האמון שבין המטופל והמטפל.
 
כיצד נדע להעריך זאת? ראשית, סמכו על תחושת הבטן שלכם. בדרך כלל היא אינה מכזיבה. האם אתם חשים בנוח? אם לא - האם ניתן לשוחח על כך ומה תגובתו של המטפל (או המטפלת)? האם מתעורר בכם הרצון לפגישה נוספת? האם אתם חשים ביטחון? זו אמנם התרשמות סובייקטיבית, אך היא חשובה מאוד וקשורה למידת ההתאמה ביניכם - המנבא החשוב ביותר להצלחת הטיפול.


בהמשך ניתן לנקוט פעולה אובייקטיבית יותר: לבחון את ההתאמה שבין המטרות שהגדרתם בשלב הראשון לבין המטרות שמגדירים המטפל או המטפלת. היות שטיפול נפשי הוא מסע משותף, חשובה המטרה המשותפת. יש הלימה והתאמה במטרות? סימן חיובי ביותר. קרוב לוודאי שהטיפול יצליח ושיהיה שיתוף פעולה ביניכם. יש פער בהגדרת המטרות? צפויות בעיות.


לאחר ההתרשמות הראשונית ניתן לקבוע סשן היכרות קצר ומוגבל בזמן (שלושה מפגשים, הכוללים את מפגש ההיכרות) שבסופם המטפל והמטופל עוצרים, בוחנים ומעדכנים את המטרות שהוגדרו במפגש הראשון, ומחליטים האם ממשיכים הלאה - וכיצד.

ד"ר אודי בונשטיין, פסיכולוג קליני מומחה-מדריך ופסיכולוג רפואי מומחה; פסיכולוג ראשי של ביה"ח לגליל המערבי, נהריה; ראש התכנית לפסיכותרפיה, בצפת.
 
הקליקו על מערכת סינונים מתוחכמת המציגה רשימה ממוקדת של פסיכולוגים שיקומיים, על פי תחום הטיפול שלהם.
 
הערה: מטעמי נוחות נכתבו הדברים בלשון זכר. בכל מקום שמופיעים הדברים בלשון זכר, הכוונה היא לגברים ולנשים כאחת.

בפורום פסיכותרפיה באתר דוקטורס שאלו גולשים שאלות בנושא זה. בואו לקרוא מה ענה להם הרופא.