איך לבחור פסיכולוג: מדריך למטופל הפוטנציאלי

אין כמעט מי שאינו נזקק במהלך חייו לעזרה פסיכולוגית, אולם כיצד בוחרים את המטפל המתאים ביותר עבורנו? מהם הקריטריונים לפיהם נבחר את האדם מולו אנו מתעתדים לחשוף את סודותינו הכמוסים ביותר, אדם עליו נוכל לסמוך, שיהיה הנכון ביותר עבורנו או עבור ילדינו? מתי ואיך נדע שזה עובד, ומתי ואיך נדע שזה לא עובד? מתי יודעים שטיפול הסתיים וכיצד מוצאים את ידינו ורגלינו בין שלל השיטות והגישות?

הדבר קשה מאוד, בעיקר למי שאינו מכיר את התחום ונזקק לראשונה לפנות לפסיכולוג. מדריך זה ינסה לעשות מעט סדר בגישות הטיפוליות השונות (כדי שנדע איזו גישה מתאימה לנו), ויציג קריטריונים נוספים לפיהם נעריך את המטפל או המטפלת - בטרם, במהלך ולאחר הפגישה הראשונה.

שלב ראשון: הגדרת הבעיה והצרכים

הדבר נראה אולי טריוויאלי, אך בטרם נתחיל לכתת רגלינו בחיפוש אחר הפסיכולוג המתאים, ראוי שנגדיר מהי מטרת הטיפול מבחינתנו. הגדרה כזו תסייע לנו לאפיין נכון יותר את סוג הטיפול וסוג המטפל הנכונים ביותר עבורנו. הגדרה זו תשמש אותנו בהמשך גם כדי לבחון האם הטיפול השיג את יעדיו.

שלב שני: הגדרת "התחום הרצוי" מבחינתנו

בשלב זה כדאי לנסות ולהשיב בעצמנו על מספר שאלות. מאוחר יותר ניתן יהיה להעמיק בסיבות שהביאו אותנו לבחור כפי שבחרנו, אך בשלב הראשוני די לנו להגדיר ולצמצם את האפשרויות בהתאם לנטיות הלב:
האם אנו רוצים מטפל גבר או מטפלת אישה? האם הדבר אינו משנה לנו?
האם אנו זקוקים לחום, אמפתיה ואפילו חיבה, או שאנו מחפשים פרגמטיות ושיחזיקו אותנו קצר? האם אנו זקוקים לראות את המטפל כאדם (ומכאן שרצוי שיוכל לספר גם על עצמו) או שמא אנו מעדיפים מטפל שלא יפריע לנו להביא את עצמנו?
האם חשוב לנו שהמטפל או המטפלת יהיו ידועי שם ובעלי מוניטין או שדווקא מטפל או מטפלת צעירים עדיפים בעינינו?
האם אנו רוצים וזקוקים לאינטנסיביות רבה (שלוש, ארבע או אפילו חמש פגישות שבועיות) או שפגישה שבועית נראית לנו מתאימה? האם אנו מעוניינים בקשר טיפולי מתמשך הנפרש על פני שנים או אולי אנו זקוקים ומעוניינים בפגישה חד פעמית או ב"סשן" קצר ולא דווקא ב"חפירות" עומק שנמשכות שנים ארוכות?
מה המחיר, מבחינת זמן או ממון, שאנו מקציבים לטיפול בנפשנו?

שלב שלישי: בחירת המומחיות הנדרשת

במדריך קודם פורטו ההבדלים בין סוגי המומחיות השונים בפסיכולוגיה ודרגות המומחיות השונות (מתמחה, מומחה, מומחה-בכיר ומדריך). מומלץ לעיין בו במקביל למדריך זה.

שלב רביעי: איזו שיטה טיפולית מתאימה לי ביותר?

ניתן לחלק את הטיפולים הפסיכולוגיים לארבע גישות עיקריות: הגישה הפסיכודינמית, הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, הגישה המערכתית והגישה האקזיסטנציאליסטית וההומניסטית. בכל אחת מהגישות הללו יש זרמים שונים, לעתים מנוגדים מאוד זה מזה. בנוסף, יש טכניקות ייחודיות שכדאי להכיר ולשקול האם הן רלוונטיות לבעייתנו. הגבולות בין הגישות השונות מטושטשים פעמים רבות, ומטפלים רבים עובדים באופן אינטגרטיבי או אקלקטי, כלומר - משלבים שיטות טיפול שונות. יתרה מכך, היות שניתן לפעול עם אותו מטופל באופן שונה בתקופות שונות, מטפל אינטגרטיבי מתאים את הגישה הטיפולית לבעיה הספציפית שלכם, לדרכי הביטוי שלכם וליכולותיכם.

פסיכואנליזה ופסיכותרפיה פסיכודינמית: הפסיכואנליזה היא כלי להיכרות עצמית ולטיפוח עצמי. היא מיועדת למישרוצה לבחון את עצמו לעומק, לדעת למה הוא מסוגל, להכיר את מגבלותיו, שורשיו וקשריו.זהו הטיפול המועדף בהפרעות קשות כפדופיליה, אובססיביות קיצונית, כפייתיות, הפרעות אישיות וחרדות קשות.מדובר בהשקעה לטווח ארוך הנותנת תשואה לחיים הנפשיים של האדם. הטיפול הוא אינטנסיבי, ממושך ומעמיק (כשלוש עד חמש פגישות שבועיות), ונותן לכם מקום קבוע של ביטחון, שבו תוכלו לפרוק את תחושותיכם ולקבל אמפתיה. יש גישות פסיכואנליטיות רבות השונות בהנחות היסוד שלהן ובטכניקה (למשל, שכיבה על ספה או ישיבה על כסא; מטפל פאסיבי המשמש כר להשלכות שלכם או מטפל נוכח העושה שימוש גם בחוויותיו שלו לקידום התהליך הטיפולי), אך המשותף לכל הגישות הפסיכואנליטיות הוא ההתמקדות ביחסי העברה (יחסים, רגשות, קשרים וחוויות מהעברשמושלכות על המטפל). דרך בחינה ופירוש של יחסי ההעברה מנסים לאבחן את הקונפליקטים העמוקים ולפתור אותם.

הפסיכותרפיה הפסיכודינמית התפתחה מהפסיכואנליזה ודומה לה במובנים רבים. היא מתאימה במיוחד ככלי להיכרות עצמית ולטיפול בבעיות שאין בהן מיקוד ספציפי. מצבים בהם אתם סובלים ממכלול של בעיות, כמועצב, בלבול, דכדוך, ריקנות, חוסר משמעות וטעם לחיים, יתאימו, בניגוד למשל להפרעת חרדה ממוקדת. טיפול פסיכותרפי יכול לעזור לילדים מגיל שש ועד לאנשים בגיל הזהב, אם כי ישנם מחקרים המצביעים על יעילות טיפול זה גם בפעוטות (הטיפול מתבצע ביחד עם ההורים). במקורה התבססה הפסיכותרפיה הפסיכודינמית על גישתו הקלאסית של פרויד, שגרס כי הכוח המניע את האדם הוא דחפים מיניים ותוקפניים מתקופת הילדות. דחפים אלו הודחקו, ויצרו בשל כך קונפליקטים נפשיים. הפסיכותרפיה העכשווית רואה במניעים הבסיסיים של האדם לא רק דחפים מיניים, אלא גם דחפים לקשר ולחיפוש אחר משמעות.

מכאן התפתחו גישות שונות שלכולן משותפת ההנחה על קיומם של קונפליקטים לא מודעים (הן נבדלות ביניהן בשאלה מהם הקונפליקטים האלה), ואשר כולן מבוססות על עיבוד היחסים הנוצרים בין המטפל למטופל, שבעגה המקצועית מכונה "יחסי העברה" ו"העברת נגד".
ההבדל המרכזי בין פסיכואנליזה לפסיכותרפיה פסיכודינמית הוא טכני. בפסיכואנליזה המסורתית אתם שוכבים על הספה ומעלים אסוציאציות,והפגישות מתקיימות בתדירות גבוהה. בפסיכותרפיה הדינמית אתם והמטפל יושבים זה מולזה, והפגישות ביניכם אינטנסיביות פחות. כיום ההבחנה כבר ברורה פחות, וגם טיפולפסיכואנליטי יכול לעבור בשלב מסוים מהספה לכורסה, וממפגש יומיומי לפעמיים בשבוע.

הגישה הקוגניטיבית התנהגותית: מתאימה למגוון רחב של בעיות אך יעילה ביותר כאשר הבעיה ממוקדת סימפטום (חרדה או פוביה, למשל), וכאשר מעוניינים להיפטר מסימפטום אחד מרכזי מבלי להתייחס לשאר תחומי החיים.
הרעיון הוא זיהוי ושינוי דפוסי החשיבה הבעייתיים העומדים בבסיס הבעיה, והגישה עובדת ופונה אל השכל וההיגיון. הטיפול נעזר לעתים קרובות בתרגילי בית, שיטות הרפיה, מחשבות חיוביות, או בחשיפה מבוקרת למקור הפחד.
המטפל בגישה זו (טיפול התנהגותי-קוגניטיבי) אקטיבי,ענייני ותכליתי. הוא ישאלאתכם שאלות, יציע הסברים ויצביע על כשלים בחשיבתכם. אין מניעה שיספר גם עלעצמו.

הגישה המערכתית: מתמקדת במערכת ולא בפרט. כאן ניתן לכלול טיפול משפחתי, הבוחן את המשפחה כמערכת ומציע - מלבד התבוננות - גם דרכים לשינוי מערכתי.

הגישה האקזיסטנציאליסטית וההומניסטית: הגישה האקזיסטנציאליסטית (שמקורה בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית) אינה נסמכת על תיאוריה ומניחה כי כל אדם בורא את עולמו בדרך שבה הוא בוחר להתייחס לעצמו ולסביבתו, והוא אחראי לחייו.
בטיפול זה אין כללים קבועים מראש. המטפל מקיים אתכם דיאלוג אקטיבי ונעזר בכלים שונים, כגון משחק תפקידים, שימוש ביצירה, היפנוזה או דמיון מודרך, כדי לאפשר לכם להתבונן ברגישויות, בציפיות ובחלומות שלכם. הטיפול שם דגש על הגשמה עצמית, עוסק בחרדות קיומיות כמו מוות, בדידות, חוסר משמעות וחופש, ומסייע לכם ליצור לעצמכם משמעות במקום לאבד את הייחוד שלכם ולהיטמע בתוך ההמון.
הטיפול ההומניסטי גורס כי האדם טוב מיסודו, ומטבעו מבקש לצמוח ולהגשים את עצמו. הפגמים בהתפתחותו, ומכאן גם קשייו, נובעים מכך שהוריו לא קיבלו אותו באופן מוחלט, אלא "על תנאי". הטיפול, לכן, מתבסס על מתן לגיטימציה למטופל וקבלתו ללא תנאים, במטרה לאפשר שינוי פנימי באמצעות חוויה מתקנת של הקשבה מקבלת.

היפנוזה: היפנוזה היא כלי טיפולי יעיל מאוד (ושונה מהדימוי שנוצר לה בקולנוע) המשתלב בכל השיטות ומתאים במיוחד לסובלים מחרדות ומפוביות. הטיפול מנסה למצוא את האופן שבו אתם נכנסים למצב היפנוטי טבעי, ומכוון אתכם אל הצד היצירתי, הבריא והרגוע באישיותכם, כדי לשאוב ממנו כוח להתמודד עם מצבים קשים.המטפל בהיפנוזה משמש כמעין מורה דרך, המסייע לכם להתחבר למקורות העוצמה שלכם. בתום ההיפנוזה יש מטפלים המפרשים את מה שחווה המטופל במהלכה, ואחרים משוחחים על החוויה עצמה, ללא פרשנות.
 
שימוש בטכניקות טיפוליות ייחודיות: ביופידבק או נוירופידבק עושים שימוש באמצעים ממוחשבים המספקים משוב מיידי על המתחולל בגוף (דופק, נשימה, מוליכות חשמלית או פעילות חשמלית במוח). באמצעות משחק או משימות תוכלו ללמוד לשלוט בפעילות הפיזיולוגית האוטונומית. שיטה זו יעילה מאוד לטיפול בהפרעות חרדה ובקשיי ויסות.

טיפול דיאדי: זהו טיפול ייחודי בילדים הנערך ביחד עם כל אחד מההורים לסירוגין. ההתמקדות היא ביחסי הורה-ילד.

טיפול קבוצתי: קבוצה טיפולית מתאימה למי שסובל מקושי חברתי או מבעיות בדימוי העצמי, שמרגיש לא מובן, או מתקשה לפענח מחוות של אחרים כלפיו.היא מאפשרת לאדם לבחון את ההשפעה שיש לו על אחרים, איך הם קולטים אותו, ואיך הוא מפרש את המסרים שלהם. התגובות השונות של חברי הקבוצה אליכם מעשירות את התפיסות שיש לכם על עצמכם, על חייכם ועל קשריכם. הטיפול יכול להיות ממוקד נושא (התנהגות חיזורית, נשאי איידס וכו'), או לעסוק בנושאים כלליים כמו קשרים בין-אישיים, התפתחות אישית או יכולות חברתיות. המתכונת יכולה להיות דינמית או קוגניטיבית. בגישה הדינמית ילווה התהליך שעוברת הקבוצה בהסברים ובפרשנות של המטפל ובקשרי העברה. בגישה הקוגניטיבית תתמקד העבודה בשינוי דפוסי התנהגות ותפקוד (כמו בקבוצת שומרי משקל).

שלב חמישי: איתור המטפל המתאים

לאחר שבחרנו את סוג הטיפול המתאים לנו, אנו יכולים להתחיל ולאסוף המלצות: חברים שנמצאים בטיפול יכולים לבקש למענכם המלצה מהפסיכולוג שלהם, רופא המשפחה יכול להמליץ על מטפלים שהוא סומך עליהם ומכרים או קרובים יכולים לתרום מניסיונם שלהם.
ניתן להיעזר במנוע החיפוש של הסתדרות הפסיכולוגים (הפ"י) המאפשר לאתר פסיכולוגים החברים בארגון על פי מספר קריטריונים (כולל מומחיות, שפת טיפול ורישיון להיפנוזה) ולוודא את רישומם ומומחיותם בפנקס הפסיכולוגים של משרד הבריאות. ניתן תמיד לחפש ב"גוגל" וללמוד מעט על הפסיכולוג (או לגלות שהוא אנונימי למדי גם ברשת...).
אפשר ורצוי לברר את המחיר עוד בשיחת הטלפון, ולאחר ששיקללנו את כל הנתונים - לקבוע את הפגישה הראשונה.

שלב שישי: התרשמות ראשונית

למעשה, שני הצדדים, הן אתם והן המטפל, "בוחנים" זה את זה במפגש הראשון (ואף לפניו, עוד בשיחת הטלפון). זכרו שגם אתם מעריכים ומתרשמים. מחקרים מצביעים על כך שהגורמים המשפיעים ביותר על הצלחת טיפול קשורים באיכות הקשר ובמידת האמון שבין המטופל והמטפל. כיצד נדע להעריך זאת?
ראשית, סמכו על "תחושת הבטן" שלכם. פעמים רבות היא אינה מכזיבה. האם אתם חשים בנוח? אם לא - האם ניתן לשוחח על כך ומה תגובתו של המטפל (או המטפלת)? האם מתעורר בכם הרצון לפגישה נוספת? האם אתם חשים ביטחון ו"בידיים טובות"? זו אמנם התרשמות סובייקטיבית, אך היא חשובה מאוד וקשורה למידת ההתאמה ביניכם - המנבא החשוב ביותר להצלחת הטיפול.
בהמשך לכך ניתן לנקוט פעולה אובייקטיבית יותר: לבחון את ההתאמה שבין המטרות שהגדרתם בשלב הראשון לבין המטרות שמגדירים המטפל או המטפלת. היות שטיפול נפשי הוא מסע משותף, חשובה המטרה המשותפת. יש הלימה והתאמה במטרות? סימן חיובי ביותר. קרוב לוודאי שהטיפול יצליח ושיהיה שיתוף פעולה ביניכם. יש פער בהגדרת המטרות? צפויות בעיות...
 
לאחר ההתרשמות הראשונית ניתן לקבוע "סשן" היכרות קצר ומוגבל בזמן (שלושה מפגשים, הכוללים את מפגש ההיכרות) שבסופם המטפל והמטופל עוצרים, בוחנים ומעדכנים את המטרות שהוגדרו במפגש הראשון ומחליטים האם ממשיכים הלאה - וכיצד.
 
בהצלחה במסע!

ד"ר אודי בונשטיין, פסיכולוג קליני בכיר; פסיכולוג ראשי בביה"ח לגליל המערבי, נהריה; ראש התכנית התלת שנתית לפסיכותרפיה, צפת ומנהל פורום פסיכולוגיה קלינית באתר doctors.

הקליקו על מערכת סינונים מתוחכמת המציגה רשימה ממוקדת של פסיכולוגים, על פי תחום הטיפול שלהם.