מילון דיני משפחה: הרחבת המשפחה שלא דרך הולדה

תחום דיני משפחה הוא תחום משפטי נרחב השואף להסדיר את כל היבטיה של מערכת היחסים בין בני משפחה. אחד התחומים המרתקים של תחום דיני המשפחה הוא התחום של גידול ילדים שהובאו לעולם לא על ידי הורים שמגדלים אותם. הכוונה היא אימוץ ילדים ופונדקאות. מהם המונחים הללו וכיצד תחומים אלה מוסדרים בישראל? התשובות במילון המונחים העוסק בתחום זה:
כניסה לרשימת ספקים ובעלי מקצוע בסיווג דיני משפחה וירושה

אימוץ חו"ל

בישראל יש לא מעט הורים המחפשים מסיבות אלה ואחרות ילדים לגדלם ולאמצם. הליך האימוץ בארץ קשה ומפרך, אורך שנים רבות וישנו קושי להשלימו כאשר הזוג מחפש ילדים שנולדו בישראל - לא רבים נמסרים לאימוץ. על כן עוד ועוד זוגות פותחים בהליך המכונה "אימוץ חו"ל" או "אימוץ בין ארצי", ועיקרו אימוץ של ילדים ממדינות אחרות. אימוץ חו"ל  כרוך במשאבים רבים - פיסיים, נפשיים וכלכליים.

אימוץ חו"ל חייב להיעשות בעזרתה של עמותה מוכרת שקיבלה הרשאה מיוחדת מהרשויות בישראל לעסוק בתיווך בתחום זה.

ישנה רשימה של עמותות במשרד הרווחה אשר עמדו בתנאים באופן שאפשר הכרה בהן על ידי שר העבודה והרווחה ועל ידי שר המשפטים לצורך טיפול בנושא, ועל כן הן מוסמכות להעניק סיוע בנושא תחת פיקוחה של "הרשות המרכזית לאימוץ בין ארצי" במשרד הרווחה. הליך האימוץ הבין ארצי כפוף לא רק לחוק אימוץ ילדים, אלא גם לאמנות בינלאומיות עליהן חתומה ישראל ו/או מדינת המוצא של הילד המועמד לאימוץ, ובכפוף לחוקיה של אותה מדינה. הליך האימוץ וההדרכה בתחום נעשים בליווי של העמותה אשר מעורבת בחיי המשפחה גם לאחר השלמת הליך האימוץ.
 

אימוץ ילדים

אימוץ ילדים על ידי הורים מאמצים או הורה מאמץ הוא הליך משפטי שבו אדם נרשם, מתפקד ובעל זכויות וחובות של הורה כלפי ילד שאיננו יוצא חלציו. הורים מאמצים נבדלים מהורים ביולוגיים - הורים ביולוגיים יצרו וילדו את הילד,  והורים מאמצים מקיימים את כל החובות הגלומות בהורות למרות שלא יצרו או ילדו את הילד. אימוץ ילדים מתרחש בישראל פחות בהשוואה למדינות אחרות בעולם.

האימוץ מתרחש בכמה אופנים - יש זוגות המאמצים ילדים, יש הורים יחידניים  המאמצים ילדים ויש בני זוג המאמצים את ילדיו של בן הזוג ונישאו כדי שילדיו של אחד מהם ייחשבו לילדים משותפים. ההסדר המאפשר לאדם לגדל ילד ולהפוך להורה שלו, למרות שלא יצר אותו, קבוע בישראל בחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981. חוק זה דן בדרכים, במשמעויות ובתנאים של האימוץ. ככלל, ההורה המאמץ זכאי לכל הזכויות של הורים ביולוגיים, ואחריותו ומעורבותו בחיי הילד מוחלטות בדיוק כשל הורה ביולוגי. כך, למשל, הוא זכאי לקצבת ילדים, חופשת לידה שעת הנקה וכדומה. 
 
על פי חוק אימוץ ילדים, ילד ייחשב לפנוי לאימוץ, וניתן יהיה למסור אותו למשפחה מאמצת, באחת משתי דרכים - או כאשר הורה ביולוגי שלו חותם על "הסכמת הורה לאימוץ", או כאשר ההורה הביולוגי לא חתם על הסכמה כאמור, אולם מצבו הבריאותי, הנפשי או הפיסי, או התנהגותו מונעים ממנו למלא את חובותיו כלפי הילד, ואז בית המשפט יכריז עליו כבר אימוץ. במילים אחרות אימוץ תמיד יתחיל במצב בו ההורה עצמו הגיע להחלטה כי אין ביכולתו לתפקד כהורה לילדו ואז הוא מבקש למסור אותו לאימוץ, או שגורמי הרווחה מתרשמים כי ההורה לא עומד במטלות גידול הילד באופן שמזיק לו, ופועלים למסירתו לאימוץ. בשלב זה מוגשת לבית משפט לענייני משפחה בקשה להכרזת קטין כבר אימוץ - הכרזה שתניע את גלגלי התהליך הארוך. האימוץ שיאושר הוא סגור או פתוח - כזה שאינו מאפשר קשר בין ההורים הביולוגיים לילד עד הגיעו לגיל 18, או כזה המעודד קשר כאמור. ההחלטה על סוג האימוץ תהא בהתאם להחלטת בית המשפט, בהתחשב ברצון ההורים הביולוגיים ובעיקר לשם טובת הילד.
 

אימוץ עם קשר / אימוץ פתוח

קיימות שתי אופציות של אימוץ - אימוץ סגור שבו מתנתק כל קשר בין ההורים הביולוגיים לבין הילד אשר נמסר לאימוץ; או אימוץ פתוח, המכונה גם "אימוץ עם קשר", ואשר במהלכו ניתן לקיים קשר בין המאומץ לבין משפחתו הביולוגית. ככלל, האימוץ במדינת ישראל הוא אימוץ סגור, אולם חוק אימוץ ילדים מאפשר במקרים מסוימים שיהיה פתוח, ויאפשר לילד הביולוגי לשמור על קשר עם דמויות משמעותיות עבורו ממשפחתו הביולוגית - הורה, אח, סבא, סבתא, דוד וכדומה.

שמירת הקשר משתנה בהתאם להחלטת בית המשפט שהוא גם מחליט על אופי האימוץ בהתחשב בטובת הילד ולאחר שמיעת ראיות וטיעונים בעניין. שמירת הקשר יכולה להיות שטחית ולכלול רק העברת מידע, תמונות, קטעי וידאו ומכתבים, או לכלול מפגשים של ממש. בית המשפט ימליץ על שמירת קשר כאשר יסיק שהדבר טוב למאומץ; יתרשם שאיננו בסכנה; יידע שלא חווה כל התעללות מבני המשפחה הביולוגית; יתרשם כי ההורים המאמצים לא ייפגעו משמירת הקשר וכי הדמות הביולוגית תכבד את האימוץ, את המאמצים ואת המאומץ.

 

אימוץ קרובים

אימוץ קרובים במשפחה הוא הליך של אימוץ קטין או קטינה על ידי בן הזוג של ההורה הביולוגי של הילד/ה. במקרה שבו אדם נשוי לאדם אחר שבעצמו הוא הורה לילדים, ורוצה לאמצם, עליו לפנות בבקשת אימוץ קרובים לבית משפט לענייני משפחה הקרוב למקום מגוריהם. את הבקשה יוכל להגיש רק אם הוא נשוי להורה הביולוגי של הילדים, ומגדל אותם עמו לפחות שנה. אימוץ ילדו של בן הזוג אפשרי רק במקרים הבאים: ההורה הביולוגי השני נפטר; ההורה הביולוגי נעלם או נטש; הילד הוכרז בר אימוץ כלפי אותו הורה (במקרים בהם ההורה הביולוגי לא עומד במלאכת גידול הילד) ובמקרים של פרידה או גירושין כאשר ההורה הביולוגי השני - זה שאינו חי עם הילדים ועם ההורה המשמורן - הביע את הסכמתו לאימוץ וחותם על הסכמת הורה לאימוץ.

הבקשה שמגיש ההורה המעוניין לאמץ היא בקשה למתן צו אימוץ במשרדי השרות למען הילד, או במזכירות בית המשפט לענייני משפחה באזור מגורי ההורה. יש למלא את הטופס ולחתום עליו בנוכחות עורך דין או נוטריון. הדיון בבקשה יכלול עיון של בית משפט בתסקיר עובד סוציאלי שיתרשם מהנסיבות, וימליץ האם לאשר את האימוץ אם לאו. כמו כן, במסגרת הדיון נשמעת דעתו ועמדתו של ההורה הביולוגי שאיננו משמורן אם ישנו. בין היתר נבחנת בקפידה גם השאלה האם האימוץ הוא לטובת הקטין. אם הקטין הוא מעל גיל 9 נותנים גם לו להביע את עמדתו בעניין. אם ההורה הביולוגי נפטר ניתן משקל גם לעמדתם של ההורים של ההורה המנוח. בהתבסס על כל הנ"ל קובע בית המשפט האם הוא נענה לבקשת האימוץ ואם כן הוא מוציא צו אימוץ.

 

אם פונדקאית

אם פונדקאית היא אישה שתורמת את רחמה כדי לסייע לזוג אחר להביא ילד לעולם. בהליך פונדקאות מוחדר לרחמה של האם הפונדקאית עובר שנוצר בהפריה חוץ גופית של זרע האב וביצית האם. העובר מתפתח וגדל ברחם של האם הפונדקאית, ולאחר מכן עם לידתו הוא נמסר על ידי האם להוריו והאם הפונדקאית מסיימת את תפקידה, ולא נוטלת כל חלק בגידול הילד שאיננו שלה אלא שייך להוריו. לרוב, מקבלת האם הפונדקאית סכום כסף לא מבוטל עבור ה"שירות" שהיא מספקת.

בישראל הפונדקאות מותרת אולם מוגבלת, מוסדרת וכפופה לחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996. האם הפונדקאית וההורים חייבים להיות שלושתם תושבי ישראל. שלושתם חייבים כמובן להיות בגירים - מעל גיל 18. על ההורים להיות איש ואישה - בני זוג (לא בני זוג מאותו מין ולא הורה יחידני).

האם הפונדקאית חייבת להיות רווקה (במקרים חריגים תאושר התקשרות עם אם פונדקאית נשואה - כאשר הוועדה תתרשם כי ההורים המיועדים, למרות שהתאמצו מאמץ סביר, לא הצליחו להתקשר בהסכם לנשיאת עוברים עם אם פונדקאית שאינה נשואה, כדי למנוע חשש ממזרות) ושאיננה קרובת משפחה של ההורים ושהיא בת לאותה דת של ההורים. גילה של האם הפונדקאית הוא בין 22 ל-38,  והיא לא עברה יותר משלוש לידות, כשאלה שכן עברה היו ללא סיבוכים ושיש לה לפחות ילד אחד ביולוגי משלה שאותו היא מגדלת. את ההיריון תוכל לשאת האם הפונדקאית רק אם חלפה שנה ממועד הלידה האחרונה שלה ורק, בתנאי שמצבה הבריאותי תקין לחלוטין.

האם הפונדקאית וההורים חייבים לערוך ביניהם הסכם בכתב המסדיר את כל היבטי ההליך. ההסכם מוגש לוועדה מיוחדת - הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים המורכבת ממומחים בתחומי רפואה, דת, משפט וחברה.

 

בר אימוץ

ילד יכול להימסר במדינת ישראל לאימוץ ביוזמת שני גורמים - הוריו הביולוגיים המוותרים על רצונם לגדלו וחותמים על טופס הסכמה לאימוץ, או רשויות המדינה שמתרשמות כי הילד מצוי בסיכון אם לא יימסר לאימוץ ואז הם מניעים תהליך שיאפשר אימוץ. בסופו של התהליך מוכרז הילד כבר אימוץ על ידי בית המשפט. הכרזה זו נקבעת לאחר תהליך ארוך המערב גורמים רבים.

ראשיתו של התהליך בהתכנסות ועדה לתכנון תכניות טיפול בשירות ילד ונוער. מה זה? ובכן, בכל רשות מקומית פועל שירות הילדים והנוער שאליו משתייכים עובדים סוציאליים העובדים עם ילדים ונוער ביישוב. שירות זה מכנס מדי פעם ועדה המהווה מסגרת לדיון בנוגע לילדים ונוער בסיכון ביישוב. הוועדה כוללת צוות מומחים רב גוני, ובין היתר עוסקת גם בשאלות אימוץ. כאשר יש ילד שלא מקבל מענה לצרכיו במסגרת משפחתו הביולוגית, מתחיל להישקל תהליך של אימוץ.

כאשר הוועדה דנה באימוץ, גם ההורים הביולוגיים משתתפים לרוב בדיונים. לאחר דיון מחליטים האם לפנות לבית משפט בבקשה להכריז על קטין כבר אימוץ. בקשה זו מוגשת על ידי נציג היועץ המשפטי לממשלה, לבית משפט לענייני משפחה. לבקשה מצורף תסקיר עובד סוציאלי עם רשמיו ומסקנותיו. בבית המשפט יתקיים דיון ובמהלכו יישמעו גם דבריהם של ההורים הביולוגיים שייוצגו על ידי עורך דין ויובאו ראיות. אם יתרשם בית המשפט כי הוריו הביולוגיים של הקטין אינם יכולים למלא את הנדרש כלפיו וכי ייטב לו במסגרת חלופית, הוא יכריז על הקטין כבר אימוץ. על החלטה זו של בית המשפט ניתן לערער תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

 

הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים

זוהי ועדה המאפשרת הליך פונדקאות ואשר אישור הסכם הפונדקאות על ידה הוא תנאי הכרחי לקיום ההליך. על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים, יש לערוך הסכם בין ההורים המיועדים לאם הפונדקאית. זהו הסכם לנשיאת עוברים המוכר גם בשמו “הסכם פונדקאות”. את ההסכם צריכה לאשר ועדת אישורים, היא הוועדה לאישור הסכם לנשיאת עוברים.

הוועדה ממונה על-ידי שר הבריאות, והיא מונה 7 חברים שהם שני רופאים גינקולוגים, רופא פנימית, פסיכולוג קליני, עובד סוציאלי, נציג ציבור שהוא משפטן ואיש דת, לפי דתם של הצדדים להסכם. הדיונים בוועדה בוחנים את ההסכם ואת התאמת הצדדים והנסיבות לקבוע בחוק. הדיונים חסויים ובסופם מתקבלת החלטה המפורסמת בכתב ואשר עליה לא ניתן לערער, אולם ניתן לבקש דיון מחודש אם חל שינוי מהותי בעובדות, בנסיבות או בתנאים ששימשו יסוד להחלטת הוועדה.

 

הורים ביולוגיים

הורים ביולוגיים הם ההורים שילדו את הילד. בהקשר של אימוץ הם נבדלים מההורים המאמצים. ההורים הביולוגיים הרו וילדו את הילד אולם ברגע שמסרו אותו לאימוץ, הם ויתרו על זכויותיהם וחובותיהם כלפיו ולרוב הקשר ביניהם ניתק. להורים ביולוגיים אסור ליצור כל קשר עם ילדם שנמסר לאימוץ, בעוד ההורים המאמצים נחשבים כהורים לכל דבר. כאשר מדובר באימוץ עם קשר יש להורים הביולוגיים מקום בחייו של הילד והם יוכלו לשמור על רמה מסוימת של קשר באישור בית המשפט.

במהלך הדיון בבקשה להכריז על ילד כבר אימוץ ניתן מקום לעמדת ההורים הביולוגיים אשר מיוצגים על ידי עורך דין המתמחה בדיני משפחה, ואם אין ביכולתם לשלם לו ימנה להם בית המשפט עורך דין. בית המשפט מתחשב בעמדת ההורים הביולוגיים, והם ממשיכים להיות מלווים גם לאחר האימוץ. במהלך שנות האימוץ, אם מדובר באימוץ סגור, מעודדים גורמי הרווחה מהשירות למען הילד את ההורים הביולוגיים למסור מכתבים, מידע, תמונות ועוד שיישמרו בתיק האימוץ ואלה יימסרו לידיו אם יחליט  לאחר הגיעו לגיל 18 לפתוח את תיק האימוץ. 

 

הורים מאמצים

אלה הם ההורים אשר קיבלו לגידול ילד שלא הרו וילדו והם אימצו אותו ונחשבים הוריו לכל דבר. ההורים המאמצים הם האפוטרופוסים של הילד, הם שאחראים לגידולו והם שנושאים בזכויות ובחובות כלפיו. חוק אימוץ ילדים גם מגדיר, בין היתר, מי יכול לאמץ ילדים, וקובע קריטריונים לאישור מועמדות לאימוץ. הקריטריונים הם: הזוג המאמץ חייב להיות זוג נשוי החולק מגורים משותפים שנתיים לפחות. מועמד שהוא מאמץ יחיד יוכל לקבל לאימוץ רק קטין שלא נמצא זוג נשוי שהביע רצונו לאמצו.

קריטריון נוסף עוסק בגיל של ההורים המאמצים - על מנת להימנע ממצב של הורה מאמץ מבוגר מדי, יש לוודא כי ההורה גדול מהילד בפחות מ-43 שנה. כדי לוודא שההורה אינו צעיר מדי, נדרש מינימום הבדל גילאים של 18 שנה ביניהם. ההורים המאמצים צריכים להיות בעלי השכלה של 12 שנות לימוד לפחות, ללא עבר פלילי ולהיות בעלי הכנסה קבועה ובגובה של השכר הממוצע במשק לפחות. כמו כן ייבדקו התפקוד הזוגי, המשפחתי והחברתי של ההורים, ותקינות בריאותם הנפשית והפיזית. כאמור, בישראל מקרי האימוץ אינם רבים, ויש מחסור בתינוקות הנמסרים לאימוץ. על כן זוגות רבים פונים להליך של אימוץ חו"ל - אימוץ ילדים ממדינות אחרות.

 

הורים מיועדים

הורים אשר התקשרו בהסכם עם אם פונדקאית שתישא עובר שהופרה מהביצית והזרע שלהם ברחמה.

 

הסכמת הורה לאימוץ

במקרים מסוימים אישה הרה או הורים לילד מסיקים כי אינם מסוגלים לגדל את הילד בשל מגוון סיבות,  ומחליטים על מסירתו לאימוץ. החלטתם זו תניע אותם לפנות לעובדת סוציאלית בשירות למען הילד במקום מגוריהם, לשם בקשת הדרכה, הכוונה וסיוע.

העובדת הסוציאלית תבחן את מצבם של ההורה או ההורים והילד, ותנסה למנוע המסירה לאימוץ על ידי מתן תמיכה ועזרה. אם תסיק כי מסקנתם של ההורים מוצדקת יתחיל תהליך של אימוץ. אותם הורים יתבקשו לחתום על מסמך הסכמת הורה לאימוץ לאחר שיקבלו הסבר מקיף על משמעות החתימה. על העובד הסוציאלי להתרשם כי ההורה הביולוגי הבין את משמעות החלטתו, וכי הוא שלם עם בחירתו ואינו רואה כל אלטרנטיבה לגדל את ילדו בעצמו, בטרם החתמתו על מסמך הסכמה לאימוץ.

החתימה עצמה נעשית רק לאחר שהילד נולד, ולאחר שניתנה להורים הביולוגיים אפשרות לשקול שוב את החלטתם. מרגע החתימה, למעשה, מתחיל תהליך האימוץ, הילד מוצא מרשות הוריו, וכל קשר בינו לבין ההורה הביולוגי מתנתק (פרט למקרים בהם האימוץ הוא אימוץ עם קשר). כמו-כן, ההורה הביולוגי מוותר על זכויותיו וחובותיו כלפי הילד. ניתן לחתום על מסמך "הסכמת הורה לאימוץ" בפני אחד מהגורמים הבאים - דיין, שופט, עובד/ת סוציאלי/ת או נציג קונסולרי או דיפלומטי של ישראל (אם החתימה נעשית בארץ אחרת).

 

השירות למען הילד

זהו שירות ממלכתי של המדינה אשר שייך למשרד הרווחה והשירותים החברתיים, והוא היחיד המוסמך מבחינה חוקית לטפל בענייני אימוץ ילדים. השירות למען הילד חרט על דגלו את הבטחת שלומו של כל ילד ומימוש זכויותיו.

במסגרת ניהולו את נושא האימוץ מציע הטיפול למען הילד מגוון שירותים, ביניהם: טיפול והדרכה לזוגות ו/או נשים אשר נמצאים בהריון ומתלבטים בשאלת עתיד הילד שעומד להיוולד, לרבות סיוע בהריון ובלידה וכן סיוע בגידול הילד או מסירתו לאימוץ; טיפול וסיוע להורים שכבר הביאו לעולם ילדים ואשר מגדלים אותם ומתלבטים לגבי המשך גידולם בשל קשיים שונים הכרוכים במלאכה זו; טיפול וסיוע לילדים הזקוקים לאימוץ; טיפול וסיוע למשפחה הביולוגית שמסרה או עתידה למסור ילד לאימוץ; סיוע וטיפול למשפחות מאמצות, לרבות, איתור, אבחון, הכנה וליווי עד לקבלת הילד וגם בהמשך הדרך במהלך שנות האימוץ; סיוע לילד מאומץ שהגיע לגיל 18 ומבקש לפתוח תיק אימוץ; סיוע ועבודה משותפת עם משפחות המעניקות טיפול לילדים הממתינים לאימוץ (בית זמני) וכן פיקוח על פעולותיהן של עמותות לאימוץ חו"ל.

 

הרשות המרכזית לאימוץ בין ארצי

גוף השייך למשרד הרווחה ואשר מפקח על הליכים של אימוץ בין ארצי, הידוע גם בשמו "אימוץ חו"ל", כשהכוונה היא לאימוץ ילד ממדינה זרה על ידי אזרחי ישראל. בין היתר אחראית הרשות על אישור ופיקוח על העמותות המלוות את תהליך האימוץ ואשר אימוץ ללא סיוען מהווה עבירה פלילית. 

 

חוק אימוץ ילדים, תשמ"א 1981

חוק נרחב ומקיף שנחקק בשנת 1981 ומסדיר את ענייני האימוץ בישראל. החוק עוסק, בין היתר, בהליך אימוץ, באימוץ בין ארצי, בזכויות המאמצים, המאומצים וההורים הביולוגיים ועוד.

 

חוק הסכמים לנשיאת עוברים

חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996, מוכר יותר בשמו "חוק הפונדקאות" משום שזה מוקד עיסוקו. החוק מסדיר את הליך הפונדקאות בישראל על כל היבטיו. החוק עוסק, בין היתר, בהגדרות ובמונחים שונים, בהסכם בין האם הפונדקאית להורים המיועדים, בתנאים לקיום הליך פונדקאות, באישור הסכם הפונדקאות ועוד.

 

חזרה מהסכמה לאימוץ

זהו מצב שבו ההורים הביולוגיים של הילד אשר נתנו הסכמה לאימוץ וחתמו על מסמך הסכמה שניתק את הקשר בינם לבין ילדם הביולוגי שהועבר לאימוץ, מתחרטים על החלטתם ורוצים לחזור בהם מהסכמתם. האם הדבר אפשרי? כן. אבל תלוי מתי - אם הילד טרם נמסר לאימוץ, אין כל בעיה לנסות ולבטל את האימוץ, אך אם זה החל בפועל והושלם, הדבר יהיה בלתי אפשרי.

הורה אשר חתם על מסמך הסכמה למסירת ילדו לאימוץ, רשאי לחזור בו מהסכמתו ובקשתו תאושר במקרים מסוימים, כל עוד יהיה זה טרם הושלם האימוץ. לשם כך על ההורה המתחרט לפנות לבית המשפט ולהגיש בקשה לחזרה מהסכמה. אם יצליח להוכיח בבית המשפט נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, בקשתו תתקבל. כך, אם יוכיח כי ההסכמה הוצאה ממנו בדרך פסולה, או שלא היה מודע למשמעות החתימה, או שהנסיבות שהביאו אותו לחתימה על ההסכמה השתנו.

בית המשפט ממנה להורה עו"ד אשר מייצג את עמדתו בבקשת החזרה מהסכמה. את הפעולות הללו יוכל לעשות ההורה הביולוגי רק בטווח הזמן שבו יושלם תהליך אימוץ הילד על ידי המשפחה המאמצת. זהו פרק זמן לא ארוך אך גם לא קצר - לרוב תהליך אימוץ מושלם רק חצי שנה בערך לאחר שהילד נמסר למשפחה. זהו טווח הזמן שבו יוכל ההורה לבקש אישור חזרה מהסכמה.

 

ילד מאומץ

ילד שהוצא מחזקת ההורים הביולוגיים שלו - ביוזמתם או ביוזמת המדינה - ונמסר לאימוץ להורים שלא הרו או ילדו אותו. ילד הופך מאומץ לאחר שהושלם הליך אימוץ כדין שמתחיל משום שהורה ביולוגי שלו חתם על "הסכמת הורה לאימוץ", או כאשר ההורה הביולוגי לא חתם על הסכמה כאמור אולם מצבו הבריאותי, הנפשי או הפיסי, או התנהגותו מונעים ממנו למלא את חובותיו כלפי הילד. אז מוכרז הילד כבר אימוץ על ידי בית המשפט.

לאחר שבית המשפט מכריז על הילד כבר אימוץ או מוציא צו אימוץ, או לאחר חתימה על טופס הסכמה לאימוץ, הילד הופך למאומץ ומעמדו כשל ילדם הביולוגי של הוריו המאמצים. אם מדובר באימוץ סגור, עד הגיע הילד המאומץ לגיל 18 איננו יכול לפתוח את תיק האימוץ ולברר פרטים כלשהם על הוריו הביולוגיים.

 

ילדים מיוחדים / ילדים עם צרכים מיוחדים

ילדים שנמסרים לאימוץ הם קטינים מתחת לגיל 18 בכל גיל. יש הבחנה בין תינוקות לבין ילדים מיוחדים אשר מתקראים גם ילדים עם צרכים מיוחדים. הנטייה היא לחשוב כי מדובר בילדים עם מחלות, עיכובים או קשיים התפתחותיים, אך לא כך הדבר בהכרח. בהקשר של אימוץ - ילדים מגיל 0 עד גיל שנתיים מוגדרים כ"תינוקות" המועמדים לאימוץ, ואילו ילדים עם צרכים מיוחדים הם ילדים מעל גיל שנתיים שהצורך המיוחד שלהם הוא באהבה,  הכלה ורשת משפחתית תומכת. גיל הילד יגרום לכינויו כילד מיוחד, כאשר נסיבות נוספות יקבעו עד כמה הוא "מיוחד". בהגדרה זו יכולים להיכלל גם ילדים חולים ומוגבלים. על ההגדרה ועל דרגת ה"מיוחדות" משפיעים נסיבות חייו, מעמדו האישי, מצבו המשפטי, מצבו הבריאותי ומצבו ההתפתחותי של הילד.

 

מאמץ יחיד

זהו אדם המבקש לאמץ ילד ולגדלו לבד על אף שאיננו בזוגיות ואיננו נשוי. מעמדו של הורה מאמץ יחיד שונה מזוג הורים מאמצים בשל ההנחה שיתקשה יותר מהם להעניק בית חם ואוהב, ומסגרת מתאימה שתספק את כל צרכיו של הילד המאומץ. לפי החוק הורים מאמצים הם זוג נשוי. הורה יחיד הפונה בבקשה לאימוץ יקבל לידיו לאימוץ קטין שאין בנמצא זוג נשוי שהביע נכונות לאמצו. לרוב מקבלים לאימוץ הורים יחידניים רק ילדים עם צרכים מיוחדים - כאלה שגילם מעל שנתיים וייתכן שהם סובלים מבעיות התפתחות ו/או בריאות נוספות.

 

מסוגלות הורית

זוהי בדיקה שמבצעות רשויות הרווחה בבואם לשקול ולדון בהפקת בקשה להכרזה על ילד כבר אימוץ. הוועדה לתכנון תכניות טיפול של הרשות המקומית אשר חושדת כי אין מענה לצרכיו של הילד במסגרת המשפחתית שבה הוא מצוי, בוחנת שלל מאפיינים ונסיבות בטרם תגבש דעה האם ברצונה לפנות בבקשה לבית המשפט שיוציא הילד מחזקת הוריו ויכריז עליו כבר אימוץ. לעתים, לשם שקילת העניין, מתבקשים ההורים הביולוגיים לעבור אבחון פסיכולוגי לקביעת "מסוגלותם ההורית". אבחון זה מסייע בקבלת ההחלטה של הוועדה בדבר ההתנהלות עם המשפחה.
 
עמותות לאימוץ בין ארצי: עמותות אשר קיבלו אישור רשמי לתווך, לסייע, להדריך ולפעול בהליכי אימוץ של ילדים ממדינות זרות על ידי זוגות אזרחי ישראל. הועדות פועלות תחת פיקוח הרשות המרכזית לאימוץ בין ארצי. אימוץ ילדים מחוץ לארץ ללא ליווי עמותה מאושרת כלשהי מהווה עבירה פלילית.
 

פונדקאות

שהליך בו אם נושאת עובר ברחמה אשר מוחדר לגופה ואשר נוצר ממפגש של זרע וביצית שאינם מגופה של נושאת העובר. זהו תהליך של מפגש רצונות בין אם פונדקאית, היא האם הנושאת, לבין ההורים המיועדים שיצרו את העובר.  לרוב שירות זה מתבצע בתמורה לכסף במקרים שבהם האם המיועדת לא יכולה להחזיק העובר ברחמה. 

 

פתיחת תיק אימוץ

לפי חוק אימוץ ילדים רשאי ילד מאומץ בהגיעו לגיל 18 שנה "לפתוח" את תיק האימוץ. תיק אימוץ הוא תיק שנשמר בשירותי הרווחה של הרשות המקומית שבה מתגורר הילד, ואשר מכיל מידע על נסיבות מסירתו לאימוץ וכן פרטים, מידע ופריטים שהעבירו לשם הוריו הביולוגיים במהלך שנות האימוץ. עם הליך פתיחת תיק האימוץ יכול גם לבקש הילד המאומץ לפגוש את הוריו הביולוגיים - אותם אלה שהרו וילדו אותו, ואם הם יסכימו המפגש יתממש. זכות זו שמורה לילד המאומץ למשך כל חייו, החל מרגע הגיעו לגיל 18.

 

צו אימוץ

צו שניתן על ידי בית המשפט להורים שפנו בבקשה לאימוץ. צו אימוץ ניתן בדרך כלל במקרים של אימוץ קרובים במשפחה - כאשר אדם רוצה לאמץ את ילדיו של בן הזוג שלו. במקרים אלה ואחרים מוגשת בקשה לצו אימוץ, וזו מתמלאת לאחר דיון נרחב שבסופו מחליט בית המשפט בעיקר לפי טובת הילד האם ליתן צו אימוץ ולאפשר את האימוץ.

 

תסקיר עובד סוציאלי לפני אימוץ

תסקיר עובד סוציאלי בנוגע לאימוץ הוא חוות דעת של עובד סוציאלי הבוחן את נסיבות חייו של הילד ומביע עמדתו לגבי האימוץ. עובד סוציאלי אוסף מידע, נפגש עם גורמים שונים ומגבש דעה מקצועית לגבי טובת הילד.

העובד הסוציאלי מהווה זרועו הארוכה של בית המשפט ומתרשם עבורו בשטח ממצב הדברים לשם החלטה בבקשות שונות הקשורות לאימוץ. תסקיר עובד סוציאלי בנוגע לאימוץ יוגש לבית המשפט ברוב הבקשות והעניינים הקשורים לאימוץ: כאשר הורים חותמים על הסכמה לאימוץ יש פחות חשיבות לתסקיר, אולם כאשר גורמי רווחה מבקשים להכריז על ילד כבר אימוץ ולהוציא צו אימוץ המונע מההורים הביולוגיים לגדל את הילד; וכאשר הורה הנשוי להורה ביולוגי מעוניין לאמץ את ילדו - אז לתסקיר משמעות ומשקל רבים ביותר.

התסקיר שיכין העובד הסוציאלי כולל פירוט של נסיבות חייהם של ההורים הביולוגיים ושל ההורים המבקשים אימוץ; של השתלשלות העניינים הקשורה לילד; של מערכות היחסים במשפחות; של נסיבות הולדתו  וחייו של הקטין; כל מידע אפשרי על חיי ההורים הביולוגיים והמאמצים ועוד. תפקידו של פקיד הסעד המכין את התסקיר הוא גם לוודא שכל המעורבים מבינים את משמעות האימוץ; לוודא כי האימוץ הוא לטובתו של הקטין; לוודא יכולת כלכלית של ההורים המאמצים; לוודא כי אין להם עבר פלילי שיאיים על הילד ולחוות דעתו לגבי נכונות התהליך. לשם גיבוש חוות דעתו נפגש פקיד הסעד עם הילד אם הוא בגיל מתאים, עם ההורים הביולוגים, עם ההורים המאמצים, עם בני משפחה וחברים, מפגש עם שרותי קהילה רווחה וחינוך ביישוב ועוד.

>> מידע נוסף באתר משרד הרווחה בנושא שירותי אימוץ במדינת ישראל.

 
חזרה לרשימת המאמרים בנושא דיני משפחה וירושה
האם המאמר עזר לך?