מילון גירושין - משמורת ילדים

הליך גירושין הוא הליך מורכב, רב-שלבי, ארוך, מייגע וקשה ביותר. מלאכת הפירוד מורכבת ומאיימת שבעתיים כשיש לבני הזוג ילדים משותפים. סוגיות שונות הכרוכות בגידול הילדים, האחריות עליהם, ההחלטות לגביהם והתמיכה הכלכלית בהם, הן רבות ומורכבות. מושגים שונים הקשורים להתנהלות עם ילדים במסגרת הליך גירושים, מציפים כל פינה ברגע שמתגלע קרע בין בני זוג הורים. מילון זה מרכז ומבאר מושגים בתחומי משמורת ילדים עקב גירושין.
כניסה לרשימת ספקים ובעלי מקצוע בסיווג דיני משפחה וירושה

משמורת ילדים

משמורת ילדים מכונה גם החזקת ילדים, משום שהמשמעות שלה בפועל היא שמי שזוכה במשמורת על ילד, "מחזיק" אותו בפועל. אותה "החזקה" היא לא רק החזקה פיסית בילדים הקטינים, אלא גם נשיאה ברוב האחריות הכרוכה בגידולם, ובדאגה לכל צורכיהם הפיזיים והרוחניים.

הורה הזוכה למשמורת על הילדים הקטינים, מכונה "הורה משמורן", והוא ההורה המרכזי שאחראי על הטיפול בילדים. ההורה שלא זוכה במשמורת, גם אחראי ושותף בגידול הילדים, אולם זכויותיו ואחריותו מוגבלות, ומעורבותו בחיי הילדים כפופה להסדרי ראיה. מי שמכריע בעניין המשמורת הוא בית המשפט. אם בני הזוג הגיעו להסכם גירושין, הוא חייב לכלול את סוגיית משמורת הילדים, וחייב להיות מאושר על ידי בית המשפט שיבטיח את האינטרסים של הילדים. אם אין הסכמה בין בני הזוג, בית המשפט הוא שיכריע בסוגיה, ויקבע למי תוענק המשמורת.

בבואו של בית המשפט להכריע בסוגיה כבדת משקל זו, ינחו אותו שני עקרונות מרכזיים: עיקרון טובת הילד - כל החלטה שתתקבל היא בכפוף למה שיהיה עדיף עבור הילד; וחזקת הגיל הרך - הנחה שלפיה לילדים מתחת לגיל 6 עדיף לגדול אצל האם, ואם האב מעוניין שיגדלו אצלו, עליו להפריך הנחה זו. בכפוף לשני עקרונות אלה, יבחן בית המשפט את סוגיית המשמורת על הילדים, וישקול שיקולים רבים ומגוונים שיסייעו לו לקבוע היכן עדיף לילד לגדול, ומי ראוי שיהיה ההורה המשמורן.

בין היתר יישקלו רצון הילד (רק אם הוא מעל גיל 10), גיל הילד, יציבותם הנפשית של ההורים, מידת מעורבותו של כל הורה בחיי הילד, היחסים בין ההורים, תפיסת העולם של כל הורה, זמינותו של כל הורה, איכות הקשר בין ההורה לילד, היכולת של כל ההורה להכיר בחשיבות ובנחיצות הקשר עם ההורה האחר ועוד.

 

מזונות ילדים

על אב יהודי בישראל חלה חובה לכלכל את ילדיו גם אם הוא מתקשה לכלכל אפילו את עצמו. הוא חייב במזונותיהם בכל מקרה - גם אם נפרד מאמם, וגם אם הוא לא נמצא עמם בקשר כלל. יתרה מכך, הוא מחויב לזון אותם גם אם לא רצה או תכנן להביאם לעולם.

חובה זו של האב לזון את ילדיו מיושמת בבתי הדין בהתאם להלכה היהודית. על-פי המשפט העברי אמנם חייב האב לזון את ילדיו, אך חובה זו מתקיימת עד הגיעם לגיל 15, ולאחר מכן הופכת חובת המזונות לחובה משותפת לאב ולאם, אלא שבפועל, אב יהודי בישראל ממשיך לשלם את דמי המזונות של ילדיו עד הגיעם לגיל 18 לפחות.

חשוב לציין שגובה דמי המזונות איננו תלוי בהכנסתו של האב, אלא הוא נקבע על פי צורכיהם של ילדיו. כיום, עומד הסכום המינימאלי של דמי המזונות על סך של 1,150 שקל עבור כל הילדים, ולסכום זה מתווסף תשלום עבור מגורי כל ילד ואחזקתו, כאשר החישוב נגזר לפי  1/3 מהוצאות הדיור והאחזקה אם מדובר רק בילד אחד,  40% כאשר מדובר בשני ילדים וחמישים אחוז מסך הוצאות הדיור והאחזקה אם מדובר בשלושה ילדים או יותר.

 

מזונות מדין צדקה ומזונות הכרחיים

האב נושא בחובת תשלום דמי מזונות לילדים עד גיל 18. גובה דמי המזונות מושפע ממשתנים רבים, והוא ייקבע בהתאם לצורכיהם של הילדים, כאשר יש הבחנה בין צרכים הכרחיים, המכונים גם "מזונות הכרחיים" הכוללים, מזון, דיור (מדור), הלבשה והנעלה, חינוך, צרכים בריאותיים ועוד, לבין צרכים מדין צדקה, שהם מעין מותרות - כל אותם צרכים "עודפים" שאינם חיוניים והכרחיים לקיומם של הילדים, כגון: חוגים, מתנות, טיולים, תחביבים, העשרה, מעון יום, טיולים וכדומה.

במימון צרכים אלה המכונים גם "מזונות מדין צדקה" יישאו שני ההורים יחד. להבדיל מצרכים הכרחיים שעל האב למלאם ללא קשר להכנסתו, את הצרכים מדין צדקה הוא יממן בהתאם ליכולתו, ביחד עם האם, בהתחשב בגובה ההכנסות של האב והאם. אלמנט נוסף המשפיע על הנשיאה בתשלום מזונות מדין צדקה - בתי המשפט נוטים לקבוע הסדר שלא ישנה לרעה את תנאי מחייתו של הילד, ולכן נוטים  לחייב את האב והאם בתשלום מזונות מדין צדקה שיאפשרו לילד את רמת החיים שבה הורגל טרם גירושי הוריו.

 

עיקרון טובת הילד

עיקרון המנחה את בתי המשפט בדיונים בהליך גירושין. בתי המשפט המודעים לפגיעות האפשריות בילדים בעת הליך גירושין - בין אם הוא יציב והוגן, ובוודאי אם הוא כרוך במלחמה מכוערת בין ההורים -  מנסה בכל כוחו למנוע מהילדים להיות הנפגעים בקרב.

על כן, בעת דיון בסוגיות העולות מהגירושין, לרבות רכוש, מזונות ובוודאי משמורת והסדרי ראיה, מנחה אותו עיקרון העל של הגנה על הילדים. עיקרון זה ידוע בשמו "עיקרון טובת הילד", ומשמעותו שכל החלטה הקשורה לילד, תוכרע על פי טובתו. כאשר הנושא שעומד למבחן הוא משמורת הילדים, עיקרון זה אף מקבל משנה תוקף - בית המשפט יטיל את משמורת הילדים על ההורה "העדיף" מבחינת הילד, ויקבע או יאשר הסדרי ראיה באור האינטרסים, הזכויות והצרכים של הילדים.

הילד יהיה תחת אחריותו המרכזית של ההורה שיימצא יציב, ראוי, מתאים ובעל מסוגלות הורית גבוהה יותר, כשההורה השני ייקח חלק בחייו ובגידולו, בכפוף להסדרי ראייה שינוסחו באופן שיבטיח את טובת הילד.

 

חזקת הגיל הרך

סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי ילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת אמם, אלא אם קיימות סיבות מיוחדות לקבוע הסדר אחר. חזקה זו משמשת להכרעה בענייני משמורת ילדים שבמסגרתם נקבע היכן יתגורר וילון הילד, מה תהיה מידת מעורבותו של כל אחד מההורים בחייו, מי יהיה אחראי על הילד וכן הלאה.

הבסיס לחזקה זו הוא התפיסה שלפיה פעוט מתחת לגיל 6 זקוק לאמו, וסביר להניח כי היא זו שתיטיב לדאוג לצרכיו בגיל זה. בפועל, משמעות החזקה הזו היא שאם לבני הזוג ילדים משותפים מתחת לגיל 6, האם תהיה ההורה המשמורן - ההורה המרכזי שאחראי על הטיפול בילדים - והאב, ככל הנראה, יהיה גם אחראי ושותף בגידול הילדים, אולם זכויותיו ואחריותו תהיינה מוגבלות, ומעורבותו בחיי הילדים תהיה כפופה להסדרי ראיה.

אם אותו אב ירצה להיות המשמורן של ילדיו, יהיה עליו להוכיח כי אותה חזקה איננה מתקיימת. בפועל המשמעות היא חובה להוכיח את קיומן של נסיבות מיוחדות שיוכיחו שלילדים לא טוב יותר אצל אמם למרות גילם הצעיר. למרבה הצער, אבות רבים נכשלים בניסיון זה, ובישראל 2013, ברוב הגורף של המקרים, ילדים מתחת לגיל 6 נותרים בחזקת אמם, גם אם הדבר איננו הכרחי. הסיכוי היחיד של האב לנצח את החזקה המיושנת הוא אם יצליח להציג נסיבות יוצאות דופן במיוחד שיצדיקו החלטה אחרת של בית המשפט.

 

הסדרי ראיה

אחת הסוגיות הכרוכות בפירוק קשר זוגי שהניב ילדים משותפים היא סוגיית המשמורת על הילדים. על הורה אחד יוטל להיות משמורן - כזה שמגדל את הילד, שמחזיק בו פיסית ושדואג לצרכיו, לשלמותו ולביטחונו - וההורה השני ייטול חלק בחייו של הילד, ויהא אחראי עליו בגבולות מסוימים.

אותם גבולות ייקבעו במסגרת הסדרי ראיה - אלה הם הסכמים המוגדרים במסגרת הליך הגירושין שיכללו כללים, נסיבות והוראות לגבי מידת מעורבותו של ההורה שאיננו משמורן בחיי הילד. הסדרי הראיה מגדירים מתי, היכן וכיצד יוכל ההורה שאיננו מחזיק בילדים, להיפגש עמם. כל זוג הורים יוכל לנסח הסדרי ראיה כראות עיניהם אשר ייבחנו על ידי בית המשפט, ויאושרו רק אם אין בהם כדי לפגוע או להזיק לילד. 

אם ההורים לא יגיעו להסכמה בדבר הסכמי הראיה, יקבע את ההסדרים בית המשפט בעצמו. רוב הזוגות מאמצים הסדרי ראיה דומים - “רגילים" או "מורחבים". הסדרי הראיה הנפוצים הם אלה המאפשרים להורה שאיננו משמורן להיפגש עם ילדיו פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים, ובכל סוף שבוע שני. תקופות החגים והחופשות מחולקות  שווה בשווה תוך פרישתם על פני השנים. הסדרי ראיה מורחבים הם כאלה המאפשרים פגישות תכופות יותר, ו/או תקופות לינה ארוכות יותר, סופי שבוע ארוכים ועוד.

 

משמורת משותפת

אחת הדרכים להתגרש יפה היא להכיר בחשיבותם של שני ההורים בחיי הילד, ובתרומתם של שניהם לבריאותו הרוחנית, הפיסית והנפשית. רוב הפסיכולוגים והמגשרים ממליצים על בחירה במשמורת משותפת למען טובת הילד. פעמים רבות ההורים עצמם ו/או בתי המשפט לענייני גירושין קובעים מיהו ההורה שיחזיק פיסית בילדים, וייחשב משמורן שיישא ברוב האחריות ההורית, כאשר ההורה השני - זמני שהותו עם הילד ומידת מעורבותו בחייו - תלוי בהסדרי ראיה.

הסכם בגין משמורת משותפת מעניק מעמד שוויוני לשני ההורים, כך שהאב והאם יישאו באחריות משותפת לילדים, ייהנו מאותה מידת מעורבות וישהו עם הילדים פרקי זמן דומים, גם אם לא זהים, בהתאם ליכולתם. הסדר כזה הוא סבוך, וקשה להגיע אליו בימים שבהם רוחות מלחמה מנשבות בין בני הזוג, אולם, לרוב, זהו ההסדר שיפגע פחות ככל הניתן בילדים, וימנע מהם טלטלה.

 

מדור

מי שניצב בפני הליך גירושין שומע את המושג "מדור" פעמים רבות. הכוונה היא למגורים. בעת חישוב דמי המזונות פונים לחובה המוטלת על האב - עליו לספק קורת גג לילדיו. הכוונה היא למגורים נאותים לילדיו בהתאם לרמת החיים שבה הורגלו בטרם הגירושין של הוריהם. אין הדבר אומר שהאב חייב לקנות לאם דירה אם הילדים חיים אתה, אלא עליו לשאת בתשלום חלק משכר הדירה.

כך, התשלום שלו יהיה בדרך כלל בסכום של 30% משכר הדירה אם מדובר רק בילד אחד, 40% אם מדובר בשני ילדים וחמישים אחוז מההוצאות עבור שכר דירה ואחזקת הדירה אם מדובר בשלושה ילדים ויותר.

 

ממזר

זהו מעמד של ילד שהגיע לעולם כתוצאה מחטא. הכוונה למצב שבו הוריו עברו על אחד מאיסורי "כריתות".  יש כמה איסורי כריתות בהלכה היהודית, כאלה שנחשבים חמורים במיוחד, ומי שעובר עליהם עונשו כרת - מוות  וכריתת שמו מן העולם ונפשו מהעם היהודי. בין איסורי הכריתות יש איסור על גילוי עריות, וכן איסור על קיום יחסי מין עם אישה נשואה. אם שני המעשים הללו הובילו להריון, הרי שהילד שייוולד ייחשב לממזר. המשמעות של מעמד זה איננה פשוטה.

בעבר עונש הנידוי היה משמעותי יותר, אך גם כיום הוא לא מוסיף כבוד או מקל על הנושא בו. לממזר אסור לשאת יהודייה, אלא אם כן היא ממזרת בעצמה או גיורת (בעבר מותר היה לו לשאת גם שפחה). הרבנות הראשית לישראל מנהלת רשומות של ממזרים, והם - אם ירצו לשאת יהודייה "כשרה", לא יוכלו לעשות כן, אלא ייאלצו להינשא בנישואים אזרחיים. למרבה הצער גם צאצאיו של הממזר ישלמו את המחיר על מעשים מהעבר, וייחשבו ממזרים, משום שהממזרות עוברת בירושה. בשל המשמעות הקשה של מעמד זה, רשויות המדינה כיום עושות ככל העולה בידיהן כדי למנוע הכרזה על מישהו כממזר. המוסדות הרבניים משתדלים להימנע מהכרזה זו, ובתי המשפט האזרחיים פסקו הלכות מקלות בהקשר זה, וקבעו לא פעם כי אין לבצע בדיקת רקמות לקטין לצורך בירור אבהות אם הבדיקה עלולה להביא להכרזתו כממזר.

גם המחוקק מגן על החשודים בממזרות מפני הכרזתם ככאלה - חוק מידע גנטי קובע כי במקרה של חשש ממזרות, אין לערוך בדיקת רקמות אלא אם כן יש צורך ממשי בבדיקה, ואותו צורך עולה על הפגיעה שתיגרם לנבדק. החוק מוודא כי בדיקה תיערך רק במקום שבו אין סיכון שהנבדק ייפגע או יינזק בדרך כלשהי, או ייחשב לפסול חיתון וכדומה. הצורך היחיד שיצדיק את הבדיקה למרות הפגיעה הוא צורך קיצוני - רק כאשר "יש צורך בעריכת הבדיקה לשם מניעת סכנה לחיי אדם, או נכות חמורה בלתי הפיכה לאדם".

אם אדם בכל זאת נמצא, הוכרז ונרשם כממזר, ניתן לנסות ולשחררו מכתם זה, אך הקושי בכך מרובה. יש הטוענים כי הדרך היחידה להסיר את "קללת הממזרות" היא להתחתן עם גויה. בעבר מי שנישא לשפחה גויה צאצאיו לא היו ממזרים אם היא עברה גיור קל, או אם ילדיהם היו מתחתנים עם יהודייה - הצאצאים הפכו כשרים והקללה הוסרה. מוזר ככל שזה נשמע, גם היום נישואים עם שפחה גויה עשויים לעצור את ירושת התואר המפוקפק, ויש המבקשים לאפשר אופצייה זו.

יש סוג גיור המכונה "גיור לשם עבדות" שהנו גיור קל יותר המיועד לגויה, ואז היא תהיה במעמד הלכתי של שפחה.  ילדיהם של הממזר והשפחה הם עבדים, ואינם מקבלים את ייחוס האב ולא יחשבו ממזרים. בשלב מסוים ניתן לתת להם גט שחרור, והם יהפכו להיות יהודים כשרים. עד שיאושר הליך זה, ניתן להסתפק בכך שילדי הגויה שלא תתגייר יתגיירו בעצמם, שהרי הם אינם נחשבים ליהודים, וגיורם המושלם יהפוך אותם ליהודים כשרים ולא ממזרים. פתרון זה מיושם רק כאשר הילד ממזר משום שאביו ממזר ולא משום שאמו ממזרת, שהרי אמו ממזרת יהודייה, ועל כן הוא יהודי בעצמו.

 

אמנת האג

אמנה שעליה חתומה מדינת ישראל במטרה למנוע חטיפת ילדים מחוץ לגבולות המדינה. האמנה נוסחה על רקע חטיפות של הורים את ילדיהם למדינות אחרות במסגרת מלחמות משמורת. אמנת האג - האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים - אומצה בישראל במסגרת "חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)”. האמנה מחייבת כל מדינה לסייע בהחזרתו של ילד שנחטף ממדינתו על ידי הורה בשל קרב משמורת,  בכפוף לתנאים ולהתנהלויות הכתובות באמנה.

ככלל, באמנה נקבע ומוסכם שדיון המשמורת על ילד, יוכרע וייקבע במקום מגוריו הקבוע של הילד, ועל כן אסור להעביר ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת שני הוריו. לפיכך, אם הילד הוברח לארץ אחרת, יכול ההורה שנותר בארצו להגיש בקשה להחזרתו, וכל המדינות החתומות על האמנה מתחייבות לעשות כן כדי להבטיח שדיונים בנושא המשמורת ייערכו ויוכרעו באותה מדינה. כוחה הרב של האמנה לא מצליח למנוע כליל את התופעה הנוראית והבלתי רצויה של חטיפת ילדים למדינות שבהן רב הסיכוי של צד מסוים לזכות במשמורת על הילד.

יש לא מעט חריגים שמונעים מצב של החזרה מידית של הילד החטוף למדינת המוצא. חריגים אלה מכונים "חריגים לחובת השבת הילד". בפועל, ההורה מגיש בקשה להשבת הילד, ההורה החוטף מעלה טענות לקיומו של חריג, ואז נערך דיון בבקשה שעלול למנוע או בוודאי לכל הפחות לעכב את השבת הילד למדינת המוצא. החריגים הבולטים לחובת השבת הילד, כוללים מצב שבו הילד מאוד השתלב בסביבה החדשה (אם חלפה שנה ממועד החטיפה ועד הגשת הבקשה); מצב שבו מדינת המוצא לא מכבדת זכויות יסוד בסיסיות; מצב שבו הילד עצמו - בתנאי שהוא בוגר ומבין - מסרב לשוב למדינה  ומצב שבו ההחזרה תהווה סיכון לילד ועלולה לגרום לפגיעה בו. 

 

ניכור הורי

זהו מושג שנשמע רבות בבתי המשפט, בדיונים על משמורת על ילדים במסגרת הליכי גירושין. הכוונה היא ל"תסמונת הניכור ההורי" - מונח מעולם הפסיכולוגיה המתאר מצב, שבו ילד מפתח ניכור קיצוני להורה שאיננו משמורן, עד כדי דחייתו, וסירוב לשמור קשר עמו. יש דרגות שונות לתסמונת הזו - החל בילדים המתקשים לתקשר עם ההורה הרחוק, עבור בילדים המסרבים לשמור אתו על קשר וכלה בילדים המבטאים שנאה עזה, ריחוק תהומי, חרדה, סלידה, פראנויה ורצון עז להתנתק מההורה. ההורה שמנסה להתקרב לילד, עלול לחוות דחייה פיסית של ממש, עד כדי אלימות מצד הילד.

הגורם להתפתחות התסמונת הוא לרוב הורה משמורן הגורם לניכור. הילד ששוהה זמן רב יותר עם ההורה המשמורן, וחווה את תסכוליו ואת שנאתו כלפי ההורה האחר, עובר לחוות את היחסים המשפחתיים בצורה מעוותת וחד ממדית, ומפתח נאמנות להורה המשמורן. במיעוט המקרים תסמונת הניכור ההורי מתפתחת גם ללא קשר לפעילות של ההורה המשמורן, וללא תרומה שלו לתחושות הקשות, ולהרגשה כי הורה אחד הוא רע מוחלט והשני טוב מוחלט, אלא משום שמטבע הדברים הילד מרגיש שהוא חייב לבחור צד.

קיומה של התופעה משפיע על ההכרעות המשפטיות הקשורות לסכסוך בין בני הזוג, ומנתב את התפתחות הליך הגירושין. כך, יכול הורה משמורן לאבד את המשמורת על ילדיו או להיענש בדרכים אחרות, דוגמת קנס, אם יתרשם בית המשפט כי הוא הורה מנכר ומסית. במקרים קיצוניים יכולה ההסתה להיחשב לחטיפה רגשית, שאם תוכח, ההורה המסית יהא עלול לאבד את זכויותיו ההוריות. גם הסדרי הראיה יושפעו מקיומה של התסמונת, וההורה שאליו מתנכרים יקבל יותר שעות עם הילד המתנכר בתקווה שיוכל לגשר עמו על הפערים, ולבסס מערכת יחסים בריאה יותר. 

 

אפוטרופוס לקטין

אפוטרופוס הוא אדם ממונה - אחראי על ענייניו של אחר. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות עוסק במוסד זה, כאשר הוא קובע כי מי שזקוק לאפוטרופוס הוא אחד משניים - קטין מתחת לגיל 18, או בגיר בכל גיל שאיננו מסוגל מחמת בריאות נפשית או פיסית או קוגניטיבית לקויה לטפל בעצמו. לקטינים תחת גיל 18 האפוטרופוס הוא האפוטרופוס הטבעי - ההורה.

האפוטרופוס הטבעי מסייע לקיום זכויותיו וחובותיו של הילד, דואג לשלומו, מספק לו הגנה, עושה הכול כדי למנוע פגיעה בו ולהעניק לו סיוע ועזרה לשם הבטחת שלומו, בריאותו, גופו ורכושו. כאשר ההורים מתגרשים עדיין שניהם נשארים אפוטרופוסים של הילד, אלא אם ייקבע אחרת. עניין האפוטרופסות הרשמי לא משתנה, אולם בפועל, הדאגה והטיפול בילד ניתנים להורה שזוכה במשמורת על הילדים, בעוד מעורבותו של ההורה שאיננו משמורן מוגבלת ותלויה בהסדרי הראיה. 

 

שינוי נסיבות מהותי

בסיום הליך גירושין בני הזוג יוצאים עם רשימת "חוקים, כללים והתנהגויות" המנוסחים בפסק דין של בית המשפט או בהסכם הגירושין. רבות מהקביעות במסמכים אלה יפות שנים רבות קדימה, אך חלקן יכולות להשתנות אם אחד הצדדים יטען ויוכיח כי מתקיים שינוי נסיבות מהותי. כך, שינוי נסיבות מהותי יכול להוביל לשינוי בשאלת משמורת במקרים נדירים, ובמקרים תכופים יותר בשאלת הסדרי הראייה וגובה דמי המזונות.

שינוי נסיבות נחשב מהותי כשהוא חותר תחת מה שהיה קיים ערב ההחלטה הקודמת, ומשנה את שורשי הדברים. בעניין הסדרי ראיה - הבקשה לשינוי תתקבל לעתים נדירות, וזאת רק כאשר שינוי הנסיבות המהותי הוביל לפגיעה בטובת הקטין. בעניין מזונות - החוק מאפשר דיון חוזר במזונות, ופסק דין בעניינם אינו חלוט. כל צד יכול לבקש הגדלה או הפחתה של דמי המזונות, ובקשתו תתקבל במקרים בהם, למשל, צורכי הילדים השתנו, אחד מההורים חלה, אחד ההורים פוטר, פשיטת רגל, בן מרדן ועוד. 

 

אימוץ ילדים

ראו ערך אימוץ ילדים תחת מילון אימוץ ופונדקאות.

 

פקיד סעד

פקיד סעד הוא עובד סוציאלי שממנה בית המשפט בתיק גירושין. בית המשפט מוציא צו הממנה פקיד סעד, ולרוב ימונה לתפקיד אחד העובדים הסוציאליים בעיר המגורים של ילדי הזוג המתגרש. בסכסוכים בין בני משפחה ובהליכי גירושין, לפקיד הסעד חשיבות רבה. פקיד הסעד מלווה את ההורים והילדים בתהליך הפירוד,  ומתפקד כזרועו הארוכה של בית המשפט.

הוא ממונה על ידי בית המשפט כדי ללוות את המתגרשים, לשמור על האינטרסים של הילדים ולתת חוות דעת במסגרת תסקיר פקיד סעד שיגיש, ואשר יסייע לשופט להכריע בדבר שאלות הרות גורל הקשורות לגירושים - שאלת משמורת והסדרי ראייה. במסגרת אחריותו של פקיד הסעד, עליו להגיש מענה טיפולי להורים הנפרדים ולילדים, ולסייע להם לקיים הורות משותפת, למרות הפירוד, באופן שיהיה אופטימאלי עבור כל המעורבים.

העיקרון המנחה את פקיד הסעד הוא תמיד טובת הילד והוא, כשליח של בית המשפט, שומר על עיקרון זה ומממש אותו כשהוא מסייע ומדריך את ההורים בדבר טובת הילד, בדרך החדשה שאליה יצאה המשפחה, תוך שמירה על מעורבות שני ההורים בחיי הילד, באופן שהם ייקחו אחריות משותפת עליו, ויצליחו לגדלו יחד בנפרד. במסגרת עבודתו עם ההורים המתגרשים, ולשם גיבוש חוות דעתו שתופיע בתסקיר, פונה פקיד הסעד לגורמים רבים ומגוונים בחיי המשפחה - מורים, גננות, מחנכים, מדריכים, שכנים, הורים ואחים וכן מוסדות רווחה וקהילה ביישוב. הוא גם נפגש באופן פרטי ביחידות עם כל אחד מההורים מספר פעמים, ועם הילדים. על בסיס זה הוא מגיש תסקיר פקיד סעד.

 

תסקיר פקיד סעד

זהו מסמך שמגיש פקיד הסעד שמינה בית המשפט בתיק גירושין. בתסקיר זה מביע פקיד הסעד את דעתו ולמעשה ממליץ לבית המשפט מהו מערך ההורות המתאים למשפחה. התסקיר כולל תיאור עובדות,  מסקנות אישיות של הפקיד על פי התרשמותו והמלצות. על אף שעל פי החוק והפסיקה פקיד הסעד איננו שופט, ואין תפקידו להכריע בסכסוך, חוות דעתו היא קריטית. על אף שעל פי החוק התסקיר הוא רק בגדר המלצה שהשופט רשאי לדחות או לאמץ, השופטים ברוב מוחץ של המקרים נוטים להעניק חשיבות מכרעת לחוות דעת זו, ומקבלים את תסקיר פקידת הסעד באופן מוחלט. 

 

הוכחת אבהות/ תביעת אבהות

הוכחת אבהות מתבקשת במסגרת תביעת אבהות - תביעה בעלת מטרה הצהרתית: להכריז על אב לילד. הרצון שאב יזוהה, יוכר ויוכרז כאבא של ילד מסוים יכול להיות רצון האב עצמו, שחושד כי האם מסתירה ממנו את האמת, או האם המעוניינת שהאב יישא באחריות ובחובות כלפי ילדו. גם האב וגם האם יכולים להגיש תביעת אבהות - הם יכולה באמצעות התביעה לדרוש שהאב יכיר בבנו, והאב יכול באמצעות תביעת אבהות לדרוש מהאם להכיר בו כאבי הילד.

לאחר שמוגשת תביעה אבהות יבחן בית המשפט לענייני משפחה האם ניתן לברר את זהות אב הילד מבלי לפגוע בילד. בירור זהות הילד עלול לפגוע בו בשל חשש ממזרות. אם יתרשם בית המשפט כי אין חשש לפגיעה בילד, או כי בדיקת האבהות נחוצה, הוא יוציא צו לביצוע בדיקת אבהות. למעשה, מדובר בבדיקת DNA ששמה המלא הוא בדיקה לסווג רקמות. הבדיקה מתבצעת במעבדה מיוחדת - יש בארץ רק חמש מעבדות המורשות לערוך את הבדיקה, והיא כוללת זיהוי כמעט ודאי של אב הילד תוך שימוש בטכנולוגיות מודרניות היכולות להוכיח קשר גנטי בין הנבדקים בדיוק של 99 אחוז.

חשוב מאוד לערוך את הבדיקה רק בעזרת צו של בית משפט. ללא צו כזה תוצאות הבדיקה לא יתקבלו כראיה בבית משפט, לא יהיה לבדיקה כל תוקף משפטי ולא ניתן יהיה לבצע רישום אבהות במסמכים רשמיים.

 
חזרה לרשימת המאמרים בנושא דיני משפחה וירושה
האם המאמר עזר לך?