כתבות בנושא עו"ד דיני משפחה וירושה - תמונת אווירה WhatsappFacebookTwitterShare

מתנה מחמת מיתה

עו"ד רונן גדות, מנהל פורום צוואות וירושות, סוקר את הגבול הדק שבין מתנה לירושה

בכתבה זו:
על החוק היבש, בתי המשפט ומה שביניהם | מעשה שהיה כך היה

ידוע ומקובל כי אדם המעניק מתנה, מבקש בדרך כלל לגרום הנאה לאחר. לרוב רוצה לראות נותן המתנה כי המקבל אכן נהנה ממנה. כך, גם המקבל מתענג וגם הנותן נהנה. כדי להשיג תוצאה הדדית רצויה שכזאת, הנותן והמקבל רוצים שניהם שהמתנה תכנס לתוקפה מיד בעת נתינת המתנה. לעומת זאת  אדם המבקש לשמור את השליטה על רכושו בחייו ולהעביר את רכושו או חלק מרכושו לאדם אחר לאחר לכתו, משתמש בכלי המשפטי הקרוי צוואה.  

כלל בסיסי בחוק הירושה הוא כי צוואה איננה נכנסת לתוקף, אלא לאחר מותו של המצווה – הלוא הוא המעניק. כלומר, בעודו בחיים, יכול המצווה לשנות כרצונו את צוואתו ומכאן, שרישום הענקת רכוש בצוואה, אין לו שום משמעות משפטית כל עוד עושה הצוואה בחיים. כלל בסיס אחר בדיני חוזים הוא זה הגורס כי חוזים יש לקיים. אצל יהודים שומרי תורה ומצוות, סדר הירושה קבוע בתורה והוא חלק מההלכה. לפיכך, עשיית צוואה יש בה לכאורה משום סטייה מההלכה. על כן יהודים שומרי תורה ומצוות מקפידים שבצוואותיהם יירשם כאילו העניקו את  רכושם לא אחר המוות, אלא שעה לפני מותם. משמעות הדבר היא כי אדם מעניק את רכושו במתנה ליורשיו עוד בחייו והמתנה נכנסת לתוקפה, לכאורה לפני פטירתו. עם זאת, היא תקפה רק לאחר פטירתו של המעניק. כדי לקיים את רצונו של המנוח לאור הכלל של "מצווה לקיים את דברי המת" נוהגים לקיים צוואות כאלו בישראל לפי חוק הירושה, כאילו לא ניתנה מתנה בחיי המנוח, אלא הייתה פעולת הורשה רגילה.   
 
מתנה
מתנה שקשה לסרב לה.

על החוק היבש, בתי המשפט ומה שביניהם

חוק הירושה הישראלי אוסר נתינת מתנה התלויה במותו של הנותן. זוהי לשון החוק בסעיף 8(ב) לחוק: "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת - תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה". איסור מפורש זה הוא הוראה כופה, כלומר איננו משהו שנתון לרצונו ולבחירתו של אדם. איסור מפורש זה נועד לחזק את תוקפן של צוואות ולהדגיש את אחד מעיקריו של חוק הירושה – פעולה רצונית של העברת זכויות כתוצאה ממוות, יכולה להיעשות רק בדרך של צוואה. הסיבה לכך היא כנראה אי יכולתו של המת לחזור בו ממתנתו. 
 
ואף על פי כן, אירעו לא מעט מקרים בישראל בהם למרות לשון החוק ולמרות אזהרות של עורכי דין - אנשים בקשו לתת מתנות בחייהם, כאשר הם ידעו וראו שמקבל המתנה היה מודע למתנה ואף נהנה ממנה בחייו של הנותן. כך גם מקבל המתנה עשוי לחוש בטחון רב יותר היות ולא יצטרך בעתיד להתמודד עם יורשיו של המנוח (למרות שכבר קרו מקרים בעבר בהם התנגדו היורשים למקבל המתנה והיה עליו להתמודד עמם). נקודות המוצא של שני הצדדים הן שונות ונוגדות זו לזו: מקבל המתנה נסמך על חופש החוזים (הזכות של כל אדם בחייו לעשות עסקאות כרצונו ברכושו) ועל החובה לקיים חוזה. היורש נשען על חוק הירושה ועל הציווי המפורש בסעיף 8(ב) הנזכר למעלה. בתי משפט שואפים להגן על חופש החוזים מצד אחד וגם להגן על הוראות חוק הירושה ותקפן של צוואות. כשמובא בפני בית משפט מקרה כזה של מתנה שתוקפה תלוי במותו של אדם, בית המשפט צריך לאזן בין עמדות מנוגדות אלו. 
 
בית המשפט קובע
בית המשפט - פנים רבות לו.

מעשה שהיה כך היה

לאחרונה דן בית המשפט העליון במקרה כזה: אדם נתן במתנה רכוש לקרוב משפחתו – זכויות בבית מגורים. אבל הנותן התנה את המתנה בתנאי שמקבל המתנה יוכל ליהנות ולהרוויח מהבית (רווח ממכירה או מהשכרה) רק לאחר מותו של הנותן. כל עוד נותן המתנה בחיים, זכויות אלו נשמרו לנותן המתנה וזכויות ההנאה והרווח הן מאפיינים מובהקים של בעלות ברכוש. מנגד טענו היורשים, שכיוון שהנותן שמר לעצמו את המאפיינים הללו, המתנה נכנסה לתוקף רק לאחר המוות ולאור חוק הירושה, המתנה בטלה והזכויות בבית הן של היורשים. מקבל המתנה טען שהמתנה נכנסה לתוקף בעת שנחתמה עסקת המתנה, כי העסקה נעשתה בכתב, הנותן חתם על ייפוי כח בלתי חוזר לטובת המקבל ושני הצדדים חתמו על תצהירים בהם אישור המתנה ותוכנה והשתמשו בלשון עבר, כלומר שהמתנה בוצעה ונשלמה. בית המשפט גם בחן את היחסים המיוחדים בין הנותן למקבל לעומת היחסים שבין הנותן לבין יורשיו.  

באותו ענין  בית המשפט העליון סקר את המצב המשפטי והגיע למסקנה, שלמרות לשונו המפורשת של סעיף 8(ב) לא תמיד עדיף חוק הירושה על פני חוזה שנחתם עוד בחייו של הנותן ואף היו לכך תקדימים. גם במקרה הנדון, לאור מאפייניה של אותה עסקה מיוחדת, בחר רוב השופטים לקיים את המתנה כלשונה. נקבע שכמדיניות משפטית, יש לתת עדיפות לחופש החוזים בכלל ולחופש לתת מתנות בפרט על פני האיסור המפורש שבחוק הירושה. ובכל זאת יש לשים לב שהשופטים לא הסתפקו בכלל מדיניות זה, אלא בחנו בחינה קפדנית את כל העובדות החשובות: לשון החוזה והמסמכים הנוספים שעברו בין הצדדים, זהות הצדדים, התמורה שניתנה והיחסים בין הצדדים השונים (נותן ומקבל מצד אחד, נותן ויורשים מצד אחר). עם זאת, הפסיקה נעשתה ברוב של שופטים, כלומר קיימת דעת מיעוט שסוברת אחרת.

על כן, יש להיזהר מאוד בעשיית עסקאות של מתנות הכרוכות במותו של הנותן ויש לשקול היטב האם אין אפשרויות משפטיות אחרות כדי להגיע לתוצאה הרצויה. 
ירושה
כשזה קורה לך, אתה מבין.

*הכותב הוא מנהל פורום צוואות וירושות.

scheduleReview
Arrow_Close_partArrow_LeftArrow_moreArrow_Open_partArrow_RightArrow_downX_close_iconSite_menu_knowCall_iconלוגוzap_thumbsMap_pinתמונה גנריתVideo_playIcon star empty colorIcon star empty colorIcon star full colorIcon star empty colorאייקון חנויותDone_tofes_iconicon_failSite-menu_pricelistsSite_menu_reviewsSite_menu_search_resultsSite_menu_top_10Site_menu_add_bussinessexpress iconwhatsapp iconhand_click_expressicon_mobile_consult דפי זהבZAPתפריטSearchSearch Footer_searchFooter_toolsFooter_pricelist