מלון ניר עציון

יום שישי 13/03/2015 שעה 13:30 מתניעים את הרכב בדרך לעוד שבת בבית מלון זאת הפעם הראשונה שאנו שובתים במלון ניר עציון אחרי שסגרנו זוג עם שתי ילדים 2280 ש״ח לשבת בדרך אנו מתקשרים לקבל כתובת או איך להגיע, אין מענה בקבלה אנו עוברים אוטומטית לבריכה, נו לא נורא חיפוש קצר בגוגל אני מקבל מפה מדוייקת מעדכן בוויז ונוסע לכיוון . הגענו, אין עגלות למזוודות ואין מקום להחנות במקום סביר בכדי להוריד את הציוד סמוך לכניסה, נו לא נורא התאמצנו קצת, מגיעים לקבלה אין שלום ואין ברוכים הבאים :/ ״מה השם״ פתחה הבחורה שבקבלה כאילו הייתי בצבא, כאשר שאלתי מדוע אין עגלות למזוודות ענתה זאת שלידה שיש ליד המעלית בתוך המלון ולא בחוץ, ואם אין אז לקחו! כבר פה הבנתי שנפלנו חזק בכל מה שקשור בתודעת שירות התחושה כאילו עושים לך טובה שבכלל מקבלים אותך , לא נעים בכלל איפה בית הכנסת של המלון אני שואל , הבית כנסת תפוס על ידי קבוצה של אורחים אז סידרו לנו להתפלל באחד האולמות , נו טוב אני נגש לאולם המדובר מתחילים תפילת מנחה בין לבין נגש אלי הרב של המלון ושואל אם אני יודע לקרוא בתורה אני עונה שכן וברגע שהוא מבין שאני ספרדי (הסידור שבידי הסגיר אותי :) ) הוא שואל בחשש באיזה נוסח וכשאני עונה , ירושלמי, הוא אפילו לא אומר לי כן או לא הוא פשוט מתעלם ושואל אדם אחר אם הוא בעל קורא WTF אני הייתי בהלם טוב עברנו את ערבית בשן ועין הגיע זמן האוכל מסתבר ששמו אותנו סמוך סמוך לפתח של חדר האוכל ממש ליד דלת הכניסה שכל מי שעובר לא יכול לפספס מה יש לי בצלחת, אני כבר לא יכולתי לסבול נגשתי לאחראי ואמרתי לו שלא נעים לנו לשבת לאכול בפתח ויש לציין את הבחור לשבח שעשה מאמץ וסידר לנו מקום ראוי וכאן המקום להודות לו אדם חביב עם תודעת שירות גבוהה (חבל שאסור לפרסם שמות אבל הוא תמני עם כיפה סרוגה) מגיע זמן ברכת המזון ויש ברכונים רק נוסח אשכנז טוב שאני יודע בע״פ. בבוקר אני קם הולך ללובי להביא קפה ועוגה ובדרך אני רואה שאיש מצוות המלון הולך עם אחד האורחים לידו ומוביל מגש עם קנקן קפה ועוגות, למה לא לבריאות אלף פעם. אני נגש לעמדת הקפה ומבקש מהבחורה אם אפשר לקבל מגש, במקום שאלך פעמיים לחדר וחזרה , תשובתה הייתה ״אסור לי לתת לך מגש מטעמי כשרות״ ( מה קשור ???) אז ביקשתי ממנה להפנות אותי למי שכן יכול לאשר כזה דבר והיא אמרה שאין עכשיו אף אחד ואין מה לעשות תקח ביידים, אמרה. ושאלתי מדוע לאחד כן ולשני לא היא הרימה את קולה וטענה שזה פשוט לא נכון ושאני טועה (במילים אחרות אני שקרן ) אני נעלבתי ויותר התביישתי ! מצב רוח כבר לא כל כך היה לי וגם לא לבן שלי הקטן שהיה עמי במוצ״ש שיצאנו אפילו שבוע טוב או איך היה, מקווים שנהנתם, כלום. פשוט יחס קרררררר עד שנכנסו לרכב כמעט נחנקנו מהצחנה של הרפת מהפרות ושאר בעלי החיים שליד. לשם אני לא חוזר זאת הפעם הראשונה ששמחתי ביציאה ממלון יותר מהכניסה אליו