ראנץ' האוס

שולחן של 13 איש, הזמנתי המבורגר. בקושי הצלחתי לסיים רבע ומיד החלו כאבי בטן ורצון להקיא. הייתי חייבת לחזור למלון לשכב. בעודי בחוץ, נשאר במסעדה שולחן של 12 איש שצריך לתרץ למסעדה מה הבעיה. מפצים על 2 מנות המבורגר שהוזמנו, תודה רבה באמת. נראה לכם לגיטימי לפרק שולחן של משפחה ולגרום ללקוח לעזוב את המסעדה בכאבים? הכסף זה אפילו לא האישיו, הרסתם לנו את הערב. באמצע הדרך למלון חזרתי למסעדה, לדבר עם המנהל, ראש המסעדות של רשת ישרוטל. פשוט ביזיון. עומד מולך בן אדם כאוב, שעוד שניה מקיא את נשמתו על הנעליים שלך, מסביר לך את כל מה שקרה, ולא רק שאתה לא מסתכל לי בעיניים כשאתה אומר ש"הבשר נבדק על ידי המטבח והוא תקין", אתה גם אומר שאתה לא מאמין לי ושזה היה "לא לטעמי". אתה אומר לי שרופא אתה לא, אבל שקלקול קיבה קורה אחרי. אבל אתה לא רופא אז למה אתה לא מאמין כשאני מסבירה לך שיש לי מטבוליזם מהיר? אתה כנראה בכלל לא יודע מה זה אומר מטבוליזם, כי הדבר היחיד שאמרת הוא שאתה לא מאמין לי. לציין שההמבורגר עבר בידי כל השולחן וכל אחד הריח וטעם וישר אמר שזה מקולקל. אני מדמיינת? לגיטימי לא להסתכל לי בעיניים כשאני מסבירה לך בעודי בולעת קיא? בושה. להגיד שאתה לא מקשיב לאנשים ש"צועקים" עליך? דיברתי מאוד מתון, כשאני מתקפלת מכאבים, אבל אפילו לא העזת להסתכל עליי. "פיצינו 2 המבורגרים" זה לא תירוץ. "מה אתם מצפים שנעשה?" זה לא תשובה. אתם אמורים להציע מ"טוב ליבכם", לרצות אותנו. איפה הפנים ללקוח? להודות בטעות? עזבו את הכסף. איזה מן יחס כבני אדם? ובנימה זו, מי שבשר עדיין לא עושה לו בחילה מוזמן למסעדה.