"רק בבקשה אל תבלעי את זה": הסיפורים המוזרים ביותר של בתי המרקחת

עבודת הרוקחים אולי נראית קלה, אבל כשמבינים עם מה הם מתמודדים זה נראה אחרת לגמרי
כניסה לרשימת ספקים ובעלי מקצוע בסיווג בתי מרקחת


רובינו לא מבלים בבית המרקחת יותר מכמה דקות. נכנסים, ממתינים בתור, לוקחים את מה שיגרום לנו להרגיש יותר טוב, ויוצאים. הרוקחים, לעומת זאת, נמצאים שם יום שלם ונתקלים באנשים הזויים שלא לגמרי הבינו את הקטע של רפואה מודרנית.
הנה כמה סיפורים ששמענו מרוקחים שקשה להאמין שהם אמיתיים – אבל הם בהחלט כן.

 

סוג של אחר של נרות שבת

"יש כאלה שפשוט לא מודעים לכך שישנן דרכים נוספות לקחת תרופות שאינן בהכרח דרך הפה, כך שפגשתי לא מעט לקוחות שהתלוננו שנרות הגליצרין גדולים מדי והם לא יכולים לבלוע אותם, וזה עוד יחסית בסדר לעומת נרות ואגינלים.

"פעם אחת שלעולם לא אשכח הייתה ביום שישי, ממש לפני הסגירה. נכנסה גברת שביקשה גלולות למניעת היריון. הבעיה: לא היה לה מרשם. הסברתי לה שלצערי אני לא יכולה לתת לה את הגלולות סתם ככה, והיא מאוד הופתעה מהעניין אבל התעקשה שהיא חייבת עזרה כי 'בעלה פקד את המקווה ומוכן לסופ"ש', ועל כן אין אופציה להימנע מזה.
הצעתי לה נרות גלוואן (קוטלי זרע) והנחתי אותה שהיא צריכה להחדיר את זה 15 דקות לפני האקט המיני. מהמבט התוהה שלה הבנתי שהיא לא לגמרי קולטת את העניין. למעשה, היא שאלה אותי אם זה נכנס לטוסיק. אחרי כמה ניסיונות היה לי ברור ש'ואגינלי' זה משהו בסינית מבחינתה. גם 'שמה למטה' לא לגמרי הסתדר לה.
מצאתי את עצמי מדגימה לה עם הידיים איך מגיעים ילדים לעולם והסברתי שהמקום אליו נכנס האיבר של בעלה, שם צריך להיות הנר קוטל הזרע אחרת אין לזה שום אפקט. 'אהה, בחור של הפיפי!' היא אמרה, 'את בטוחה? לא עדיף שאני אבלע את זה?'.
מה שהיא עשתה עם זה בסופו של דבר אני לעולם לא אדע."

סיפורי רוקחים
זה נכנס לאן?! / צילום: שאטרסטוק

 

יום שישי את יודעת

"עוד סיפור שהתרחש בשישי כבר היה אחרי הסגירה של בית המרקחת שנמצא בתוך קופת החולים, כאשר הופיע גבר די מבוגר עם מרשם ביד, צועק שהוא חייב תרופה ובדחיפות.
מנהלת קופת החולים ביקשה במיוחד שנקבל אותו על אף שכבר סגרנו את כל הקופות והמחשבים. מכיוון שלא יכולנו להדליק הכל מחדש, הצעתי לו לבדוק מה הוא צריך ואולי להפנות אותו לרכישה פרטית. כשהוא נתן את המרשם הבנו שזה לויטרה, תרופה שמשמת לאותה מטרה כמו הויאגרה. הסברתי לו שאני לא יכולה לתת אישור לרכישה פרטית של תרופה כזו ושהוא יאלץ להמתין עד יום ראשון.
תוך רגע הוא הפך לתוקפני במיוחד וצעק 'כבר הזמנתי מישהי! מה את עושה לי?! מה אני אעשה היום בערב?!'. כמובן שנאלצנו לפתוח שוב את כל בית המרקחת והמחשבים, רק כדי שהאדון לא ישלם חלילה על דייט בלי תמורה."

 

קוצר בדרכי העמידה בתור

"הישראלים ידועים בכך שהם אוהבים לעקוף בתור, ובית המרקחת איננו שונה בהקשר הזה, שם השיטות להידחף בתור משוכללות ויצירתיות מאוד. מה שמאוד מוזר הוא שככל שהלקוחות מבוגרים יותר וחסרי מעש ותעסוקה, ככה הם יותר ממהרים וחסרי סבלנות.
על בסיס יומיומי אנחנו נתקלים בהצגות, מופעי יחיד, ותירוצים הזויים ביותר, הפופולריים ביותר הם כמובן שהילד ברכב והחנייה על אדום-לבן, אבל אני זוכרת לקוחה אחת שהגדילה והתריעה בפני שהיא השאירה את הגז דולק בבית ואם הוא יישרף זה בגלל שאני לא קיבלתי אותה. גם אלו שפוצחים בתחרות מי יותר חולה זה משהו די שכיח.

"אחד הבלתי נשכחים היה מקרה עם לקוחה שביימה קוצר נשימה והחלה להתנשף כאילו היא נחנקת. כמובן שנתנו לה לעקוף ואיזה פלא! קוצר הנשימה חלף עבר לו ברגע שהגיעה לדלפק. היא אפילו לא מיהרה לפתוח ולהשתמש את המשאף שלה, רק ביקשה את התרופות החודשיות שלה כאילו כלום."

 

שטויות, מיידל'ע, רופאים לא מבינים כלום

"הלקוחות שאנחנו כמובן מאוד אוהבים הם אלו שמכתירים את עצמם כרופאים אוטודידקטים ומחליטים על משטרי טיפול משלהם. אני זוכרת סבתא לילדה שבאה להתווכח איתי שהכמות בסירופ האנטיביוטיקה שנתנו לנכדתה איננה מספיקה. עשיתי בפניה את החישוב והראיתי לה שלא רק שיש מספיק בבקבוק, אפילו אמור להישאר לה 2 מ"ל עודף. היא התווכחה והתעצבנה כי מבחינתה קראתי לה שקרנית, וביקשה לראות את הרוקחת האחראית.
אחרי דין ודברים התברר שכדי להאיץ את ההחלמה של הילדה, הסבתא הדאגנית החליטה ביומיים הראשונים לתת לה אנטיביוטיקה בתדירות גבוהה מהדרוש כי לטענתה זה גורם לחומר לפעול מהר יותר. עוד לפני שהספקתי להסביר לה שזה לא עובד ככה, מישהי מאחוריה נדחפה בתור ואמרה לה 'מה הבעיה?! אני תמיד כשנשפך לי קצת מוקסיפן ואני רוצה שיהיה לי ספייר, אני מוסיפה קצת מים מורתחים'."

סיפורי רוקחים
קצת מזה גם בטח לא יכול להזיק / צילום: שאטרסטוק

 

הכדור הוא עגול

"גברת רבקה היא לקוחה קבועה ומוכרת שתמיד פונה אלי בשפה הערבית למרות שאני יהודייה, כי כנראה מבחינתה השיוך לעדה מגיע עם רישיון הרוקחות.
איתה זה תמיד אותו ריטואל: היא פותחת קופסת כדורים בה היא שומרת את כל התרופות בתפזורת, ומבקשת את הכדור הלבן, שלטענתה מעולם לא קיבלה. כמובן שאין לי שום דרך להבין על איזה כדור היא מדברת, ואחרי הריב הקבוע היא עוזבת ואני כבר מחכה לשלב הבא.
תוך כמה דקות אני מקבלת טלפון מהרופא שלה, אליו היא הלכה ישר אחרי, והוא בוכה לי, 'למה היא באה אלי? היא רוצה שאני ארשום לה את הכדור העגול ולא המוארך! מה עשיתי רע? איך אני מוציא אותה מפה?'"

 
חזרה לרשימת המאמרים בנושא בתי מרקחת
האם המאמר עזר לך?