ביקורת על קפה נואר

קפה נואר היה עד עכשיו אחד המקומות האהובים עליי בתל אביב. חזרתי אליו שוב ושוב בזכות האוכל, השירות והאווירה, ולכן היה כל כך כואב לחוות ערב שנקטע בצורה כל כך משפילה. ישבנו על הבר עם בקבוק יין פתוח, רגע זוגי ואינטימי של סיום ערב. לקראת השעה 22:00 ניגש אלינו אחראי המלצרים – בלי התראה, בלי רמיזה עדינה ברגע נשיקה אינטימית – ופשוט קטע את הרגע ב״סליחה״ מרושע עד אשר הלקוחות לידנו יכלו לשמוע ולהביט כאילו זה מופע , טען ש"נגמר לנו הזמן" ושאנחנו צריכים לפנות את המקום. עניתי לו שעוד לא סיימנו את היין, והוא השיב שייתן לנו "עוד חמש דקות כי אחרתם״. זה היה מביך, פולשני, חסר טאקט. מספר דקות לאחר מכן הוא חזר ואמר שהוא "יאלץ להגיש לנו את החשבון עכשיו כי לא הקשבנו", בטון מתנשא וחסר סבלנות. הרגשתי כאילו אני בנזיפת מסדר בוקר. עניתי שכפי שהוא שם לב יש לנו בקבוק יין פתוח שעדיין לא סיימנו להנות ממנו, הוא טען שיש "הזמנה לבר" – טענה שפשוט אינה נכונה, כי ב־20 השנים שאני מכירה את קפה נואר מאז ימי רפי בדר , הם מעולם לא קיבלו הזמנות לבר, ובוודאי לא בשעות כאלה. ההתנהלות נמשכה עם גישה תקיפה, כאילו אנחנו מפריעים לו. אני לא מצפה להסברים – רק ליחס שמכבד את הזמן והחוויה של לקוחות שהשאירו כסף, לב ויין פתוח על השולחן. היה ברור שהוא פשוט רצה לפנות את המקום עבור חברים שלו שחיכו בחוץ. המזל היחיד היה הברמנית רז – שראתה הכול, סיפרה למנהלת המשמרת, ורק אז ניגשה אלינו אישה מקסימה שהתנצלה מעומק הלב והביאה קינוח כפיצוי. אבל בשלב הזה כבר היה מאוחר מדי – האווירה נהרסה, תחושת האינטימיות אבדה, ונשארנו עם תחושת זלזול והשפלה ממקום שבו לא ציפינו לזה בכלל. מאכזב מאוד. קשה לחזור אחרי ערב כזה.