ביקורת על ג'ירף רמת החייל תל אביב

אי שם בסוף שנות התשעים פתחו את הג׳ירף' באבן גבירול. אמנם באותה תקופה היו כבר מסעדות אסייתיות טובות (וחלקן מצוינות), אך לג'ירף היה קסם משלו--הבאת המטבח האסייתי במעין גרסת פיוז'ן מעניינת במחירים סבירים (זה היה תור הזהב של מסעדות יוקרה בארץ וחלק מהמסעדות האסייתיות נכללו בקטגוריה זו) ובאווירת ביסטרו צעירה. עם הזמן הם התרחבו ונפתחו סניפים נוספים. הסניף ברמת החייל זכור לי לטובה ומאז גם הוא עבר למשכן אחר. בכל מקרה, ההקפדה על השירות, על המנות, והאווירה הכללית הוחלפו בשירות רשלני, ישיבה צפופה ורועשת (מדי) ומנות סבירות. לא, אין שום דבר רע באמת לומר על האוכל--הוא סביר בהחלט ומספק הפסקת צהריים ביום עבודה. אך בזמנו הג'ירף היה מעבר לכך--הוא היה מקום בילוי נעים שהיה כיף לצאת אליו עם חברים בערב, לחגוג אירועים וכו. אבד הקסם--הג'ירף הפך להיות חלק מרשת. וכמו שקורה למסעדות רבות כאשר הן גדות והופכות לרשת גדולה יותר, התוצר הוא שטאנץ' משעמם וחסר ייחוד--ובמקרה של הביקור שלנו, שירות איטי להחריד, ישיבה בחלל שבלתי אפשרי לדבר בו (בעיקר אפשר לשמוע את השיחות של השכנים מהשולחנות ליד שיושבים קרוב מדי), ואוכל סביר ומשביע בהחלט.