הפינה של דוד

הגענו למסעדה, שלושה חיילים רעבים מהבסיס ליד. הזמנו כל אחד לאפה עם שורארמה, ביקשנו צלוחית ציפס כל אחד כבר אז עשו לנו פרצוף אבל הביאו, לקחו כל אחד צלוחית עם סלט. אחד החברים לקח צלוחית עם חציל מתוגן כבר אז הגברת המבוגרת שמנקה ומסדרת עמדה והביטה עליו כאילו לקח ולא שילם. ישבנו אכלנו דווקא היה אחלה של שורארמה, קצת יקר אבל טעים. בסוף הארוחה באה אלינו הגברת "החביבה" והטיחה באנו שלקחו צלוחית של חצילים ולא סיימנו, שזה בושה, "איזה התנהגות של ישראלים", קודם כל כך לא מתנהגים ללקוח גם אם הוא חייל וגם אם הוא מבוגר, דבר שני שילמנו מחיר מלא לא קיבלנו שום ארוחה חינם, ואם לקחתי משהו שמגיע לי ולא סיימתי אז כנראה שהוא לא היה טעים ואני לא חושב שזה עניין של אפחד. אחרי שענינו לה ואמרנו לה שזאת חוצפה ושהיא מסתכלת על צלוחית קטנה שלקחנו ואנחנו נעשה איתה מה שאנחנו רוצים היא עשתה לנו "טוב תלכו, יאללה...." אז טוב הלכנו וגם לא נחזור, וגם כל הבסיס שלנו לא יחזור כולם פה יכירו איך היחס בפינה של דויד לחיילים.

סתם שווארמה רגילה (לא עגל ולא נעליים - הודו) במחיר מופקע לחלוטין. הצ'יפס היה ביתר (צהוב - שחור) - על גבול הלא אכיל אבל השירות היה מעולה כפרה על שושי.

אני אוכלת ביחד עם בעלי בפינה של דוד לעיתים קרובות: תמיד טעים שם, אוירה נהדרת, היחס מקסים. עם חצר אחורית כיפית השווארמה מומלצת במיוחד