שאלה של שפיות: חוות דעת פסיכיאטרית בבית המשפט

כאשר מוגש כתב אישום, מתעוררות שאלות רבות הנוגעות להיבטים מגוונים של העבירה שלכאורה ביצע הנאשם והצורך להוכיח אותה. בחלק מהדיונים יש גם היבט פסיכיאטרי - שאלות הקשורות לשפיותו של הנאשם בשני שלבים של הדיון: הפעם הראשונה שבה בית המשפט נדרש לסוגיית שפיותו של הנאשם היא בשלביו המוקדמים ביותר של הדיון, כאשר נבדקת כשירותו המשפטית לעמוד לדין; ובהמשך - כאשר נבדק קיומו של היסוד הנפשי בעבירה שבוצעה ונבחנת השאלה האם אין להרשיע את הנאשם מכיוון שעומדת לו "הגנת שפיות הדעת".

מבחן הכשרות המשפטית

במקרים רבים שבהם מוגש כתב אישום, טוען פרקליטו של הנאשם, או בית המשפט עצמו, כי קיים חשש שאין כל יכולת להעמיד את אותו אדם לדין משום שאיננו כשיר מבחינה נפשית. סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי אין לנהל משפט פלילי כנגד אדם אשר בית המשפט פסק שאיננו מסוגל לעמוד לדין לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש. סוגיה זו מכונה "כשרות משפטית", וכדי לבחון אותה פונים למומחים בתחום ומבקשים מהם לספק חוות דעת.
 
בשלב זה מתמקדים הבירורים במצבו הנוכחי של הנאשם. הדיון באשמתו יתחיל רק אם בית המשפט יסיק שאותו אדם כשיר לעמוד לדין, שהוא מבין את מצבו ואת מעמדו, שהוא מבין את האישומים המיוחסים לו ואת ההליכים המשפטיים, שהוא יכול להתגונן, שהוא מסוגל להעיד ושהוא יכול לעמוד בגזר הדין.

הגנת אי שפיות הדעת

הפעם השנייה שבה נבדקת שפיותו של נאשם היא כאשר דנים במצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה. כדי להרשיע אדם בביצוע עבירה יש להוכיח מעבר לספק סביר קיומם של כל יסודות העבירה - יסוד נפשי ויסוד עובדתי. ההנחה הבסיסית היא כי כל אדם אחראי לתוצאות הטבעיות של מעשיו ומי שטוען אחרת צריך להוכיח זאת. סעיף 34ח לחוק העונשין קובע, כי אדם לא יכול לשאת באחריות פלילית - קרי להיות מורשע ולהיענש - בגין מעשה שעשה אם, בשעת המעשה מנעו ממנו מחלה כלשהי או ליקוי מסוים להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו או להימנע מעשיית המעשה.
 
לא כל מחלת נפש, מחלת רוח או ליקוי שכלי יכולים להקים את ההגנה הזו ושאלת שפיותו של אדם בעת ביצוע עבירה היא מורכבת וסבוכה. ישנו דיון נרחב סביב השאלה מתי אדם לא ישא באחריות פלילית, ואילו מצבים נפשיים כן יקיימו את ההגנה. המבחנים שנקבעו בפסיקה הם מורכבים ורבי פנים ומהטוען לאי שפיות הדעת בעת מעשה נדרשת מלאכת הוכחה מורכבת, המצריכה סיוע משפטי של עורך דין. 

הכרעת איש המקצוע

מיד כשמועלית הטענה בדבר אי שפיות של הנאשם הוא נשלח לבדיקה פסיכיאטרית. בדיקה זו תניב חוות דעת פסיכיאטרית שתסייע לבית המשפט להכריע בשאלת שפיותו. לרוב, הנאשם יציג חוות דעת פסיכיאטרית שתומכת בטענותיו ואילו התביעה תציג חוות דעת מנוגדת הטוענת כי היה שפוי בעת המעשה. בשלב זה מתמקדות השאלות במצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה, כלומר בעבר.
 
מכיוון שלא כל מי ש"איננו שפוי" ייחשב ככזה לענין האחריות הפלילית ולא כל ליקוי או מחלה ישרתו את טענת אי השפיות, על המומחה הפסיכיאטר הבודק את הנאשם ומגבש את מסקנותיו לתת את דעתו להיבטים המשפטיים של ההסתכלות הפסיכאטרית. בין היתר עליו לנסות ולהשיב על שאלות שאינן רפואיות גרידא אלא משתייכות לגדרי המחלוקת, ויהיה בהן כדי לסייע לבית המשפט ליישם את מבחני הפסיקה השונים. כך למשל, יש לבחון האם הנאשם, בעת ביצוע העבירה, הבין את המצב והנסיבות, האם הוא הבין מה הוא עושה, האם הבין את ההשלכות של מעשיו, האם יכול היה להימנע מעשיית מעשיו, האם יש קשר בין מצבו הנפשי של הנאשם לבין ביצוע העבירה וכדומה.
 
חוות דעת שתסייע לקביעה כי הנאשם סובל ממחלת נפש לא מספיקה כדי לפטור אותו מאחריות. כך, למשל, פסיכיאטר שיאבחן אדם כסובל ממחלת הסכיזופרניה לא "ינקה" אותו אוטומטית מאחריות, אלא אם הוא גם יסייע לבית המשפט להסיק כי בעת ביצוע העבירה, המחלה פגעה באופן מהותי ביכולת של הנאשם להבין את הפסול שבמעשים המיוחסים לו או ביכולת שלו להימנע מלעשות אותם.

עדות לכל דבר

חוות הדעת המוגשת בכתב לבית המשפט כמוה כעדות שניתנה בשבועה, והמומחה הפסיכיאטר נחשב לעד לכל דבר. ברוב המקרים כשמוגשת חוות דעת על ידי אחד מהצדדים אזי הצד שמנגד רשאי להגיש חוות דעת נגדית או לחקור את המומחה.
 
לסיכום, בית המשפט נדרש לשאלת מצבו הנפשי של נאשם כדי לקבוע את כשרותו המשפטית ו/או את שפיותו בעת ביצוע המעשה. לשם כך נעזרים השופטים במומחה - פסיכיאטר הבודק את הנאשם ומגיש חוות דעת פסיכיאטריות לבית משפט שתסייע להכריע בסוגיה. אם הנאשם ימצא "בלתי שפוי" הוא לרוב ישלח למסגרת טיפולית.
 
>> בואו לדבר על זה בפורום חוות דעת פסיכיאטרית.