סכיזופרניה (שסעת) - לחיות עם הפרעה כרונית

מתוך משפחת ההפרעות הנפשיות, לסכיזופרניה היה לאורך כל השנים מעמד מיוחד. מיתוסים של פיצול אישיות נקשרו בשמה, וסרטים תיארו גיבורים בסגנון דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד, המחליפים זהויות כהרף עין. המציאות כמובן שונה לגמרי וסכיזופרניה, על אף הקושי, היא הפרעה שניתן לחיות איתה בכפוף לטיפול בחולה ובמשפחתו.
כניסה לרשימת ספקים ובעלי מקצוע בסיווג פסיכולוגים קליניים

מהי סכיזופרניה

המדריך הרפואי השלם "מרק" (הוצ' כנרת זמורה ביתן דביר) מגדיר סכיזופרניה, שסעת בעברית, כ"הפרעה מנטלית רצינית המתאפיינת באיבוד קשר עם המציאות (פסיכוזה), בהלוצינציות, תעתועים ואשליות (אמונות שווא), בחשיבה אנומלית ובתפקוד לקוי בחברה ובעבודה". המחלה תוקפת גברים ונשים כאחד, ונוטים לייחס את התפרצותה למצבי לחץ רגשי. היא משבשת את חיי החולה אשר שומע קולות ורואה חזיונות. מחלה זו פוגעת בתפקוד היום יומי והחברתי ועלולה אף להוביל להתאבדות. הסיכון להתאבדות בקרב אנשים הלוקים בסכיזופרניה עומד על כ-10 אחוזים, ומבחינת משך חיים גורעת המחלה כעשר שנים מתוחלת החיים של החולה.
 
"סכיזופרניה שייכת למעשה למשפחה של הפרעות. זאת אחת מההפרעות הקשות ביותר בפסיכיאטריה, ויש לה סימפטומים מגוונים", אומר ד"ר יונתן הנדלזלץ, פסיכולוג קליני ומרצה בסגל התוכנית לפסיכולוגיה קלינית במכללה האקדמית תל אביב-יפו. הסימפטומים נחלקים לחיוביים ושליליים, לא מבחינה ערכית אלא ככאלה שקיימים או חסרים. הסימפטומים השכיחים והעיקריים כוללים דלוזיות - הפרעות בחשיבה, למשל כאשר החולה מרגיש שמישהו עוקב אחריו או יכול לשמוע את מחשבותיו; הלוצינציות - הפרעות בתפיסה כגון שמיעת קולות; דיבור לא מאורגן ומבולבל והתנהגות לא מאורגנת. כסימפטומים שליליים מונה ד"ר הנדלזלץ קושי בביטוי רגשי או בפעולה, ומסביר כי לצורך אבחנה של סכיזופרניה צריכים להופיע לפחות חלק מהסימפטומים למשך יותר מחצי שנה.
 

אבחון סכיזופרניה

"לאבחון סכיזופרניה אין בדיקות מעבדה ודרושה אבחנה קלינית", מדגיש דר' רפאל שטרייכר, סגן מנהל מחלקה בפועל במרכז לבריאות הנפש נס ציונה ומרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, "המחלה מורכבת משני גורמים: פסיכוזה שנמשכת לפחות חודש ימים ברציפות, ולפחות שישה חודשים של ירידה בתפקוד לפני או אחרי הופעתה". בכמחצית מהמקרים מלווה סכיזופרניה בירידה קוגניטיבית ביכולות מנטליות כגון שפה, זיכרון ויכולת ביצוע. החולה מתקשה בהתנהלות בין אישית בחברה ובעבודה, סימנים אופייניים אלה תורמים לאבחנה, אך עוד קודם לכן, בשלב טרום האבחון, יש לשלול גורמים שיכולים לדמות מצב של סכיזופרניה כגון שימוש בסמים או בתרופות ובעיות גופניות. "רק אז ניתן לגשת לביצוע האבחנה על פי קריטריונים מסוימים, כאשר בנוסף לפסיכוזה עצמה הדגש הוא על ירידה משמעותית בתפקוד יומיומי ודלות דיבור וחשיבה". 
בדיקות CT ו-MRI הנערכות לחולי סכיזופרניה עלולות להצביע על אנומליה במבנה המוח, אך סימן זה לבדו אינו מהווה בסיס לאבחון המחלה.
 

שכיחות ההפרעה וגורמיה

"סכיזופרניה אינה מבדילה בין מין, גיל וגזע. ההפרעה נפוצה בקרב כאחוז מהאוכלוסייה, ולמרות מחקרים רבים שבוצעו, הגורמים להופעתה אינם לגמרי ברורים. בקרב גברים היא מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בגילאי 15-20, ובקרב נשים בשני שלבים: גילאי 20-25 וגילאי 35-40. מעבר לכך קיימת ההפרעה גם בקרב ילדים ומבוגרים. ברפואה מתועדים ילדים בני 6-7 שלקו בסכיזופרניה, ובקצה השני של קשת הגילים מוכרת תופעה ששמה סכיזופרניה של הזקנה" מסביר ד"ר שטרייכר. ד"ר הנדלזלץ מוסיף כי "המחלה פורצת לרוב בין שנות העשרה המאוחרות לאמצע שנות ה-30", ומבהיר שעובדה זו כנראה קשורה לעלייה ברמת הלחצים שקשורה להתבגרות. עם זאת, המחלה יכולה לפרוץ בצורה נדירה יותר גם מוקדם או מאוחר יותר. ככל שגיל הפריצה צעיר יותר, כך גם הפרוגנוזה פחות טובה".
 
הסיבות להיווצרות ההפרעה שונות ומגוונות. חוקרים סוברים כי סכיזופרניה היא תולדה של גורמים סביבתיים ותורשתיים, המתפרצים בנקודות שפל בחיים. "כמו בכל ההפרעות הנפשיות, מדובר בשילוב של גורמים ביולוגיים-גנטיים וסביבתיים, שהיחס ביניהם לא ברור עדיין. ישנו מרכיב גנטי משמעותי, אך גם לתאום זהה לחולה יש פחות מ-50 אחוז סיכוי לחלות במחלה". במחקרים פיזיולוגיים זוהו הבדלים מבניים ותפקודיים במוח הקשורים במחלה וגם קשר בין גורמים הקשורים להיריון וללידה. מצד שני, פעמים רבות המחלה פורצת לאחר שינויים משמעותיים בחיים שקשורים בעלייה במידת הלחץ והקושי. "כיום מקובל לחשוב שקיימת פגיעות גנטית, שבאה לידי ביטוי כתוצאה ממצבי דחק. יש אנשים שהפגיעות שלהם רבה מאוד, והמחלה תבוא לידי ביטוי גם ללא הופעת גורמי דחק, ויש אנשים שהפגיעות שלהם נמוכה יותר, אך המחלה תופיע ותחמיר בנוכחות גורמי דחק. השונות רבה ומדובר באינטראקציה בין הרבה גורמים".
 

טיפול תרופתי ואלטרנטיבי

הטיפול המקובל כיום בסכיזופרניה מבוסס על תרופות אנטי פסיכוטיות. תרופות אלו מיועדות להפחית את עוצמת ההתקפים הפסיכוטיים, התעתועים והחשיבה המבלבלת, אך רבים נרתעים מהן בשל תופעות לוואי קשות כגון רפיון או נוקשות בשרירים, רעד, תנועות לא רצוניות, עוויתות ועוד. "בשל השונות הרבה בסימפטומים של ההפרעה יש שונות בטיפולים המוצעים, כאשר הטיפול הבסיסי הוא הטיפול התרופתי. כיום קיימות תרופות מהדור החדש, שתופעות הלוואי שלהן פחותות והן מסוגלות לעזור בטווח רחב יותר של סימפטומים", אומר ד"ר הנדלזלץ, "הן אינן מרפאות את המחלה אלא עוזרות בהתמודדות עם ביטוייה". בדרך כלל מלווה הטיפול התרופתי בטיפול פסיכולוגי ובטיפול משפחתי, החשובים לא פחות לצורך התמודדות והתפקוד של החולה ושל סביבתו הקרובה.
 
במקביל לטיפול הקונבנציונלי מתקיים חיפוש מתמיד אחר פתרונות שאינם תרופתיים. מחקר שנערך על ידי קבוצת חוקרים מגרמניה ומאיטליה ואשר פורסם במגזין Translational Psychiatry בשנת 2012 גילה כי קנאבידול CBD, חומר הנמצא בצמח הקנביס, מסייע בטיפול בסכיזופרניה אף יותר מאשר תרופות פסיכיאטריות קונבנציונליות. החוקרים השוו טיפול באמיסולפיריד, תרופה המשתייכת לקבוצת תרופות נוגדות פסיכוזה, ובקנביס, ומצאו כי בשני המקרים ניכר שיפור במצב החולים אך לאחרון יש יתרונות ברורים מבחינת תופעות לוואי.
 

החיים לצד סכיזופרניה

בניגוד למחלות גוף ונפש החולפות עם או בלי עזרת תרופות, ההחלמה מסכיזופרניה קשה וממושכת, אם בכלל. "מדובר במחלה כרונית, שמספר המקרים שבהם היא נעלמת ללא טיפול, מועט מאוד. לעתים אפילו הטיפול התרופתי אינו עוזר", אומר ד"ר הנדלזלץ. לדבריו רק כ-20 אחוז מהחולים המטופלים יגיעו לנסיגה מלאה של המחלה, ורבים אחרים יישארו עם חלק מהסימפטומים למרות הטיפול התרופתי. עם זאת, הוא מדגיש את חשיבות הטיפול התרופתי בגלל מהלכה ההדרגתי של המחלה. "ככל שעובר הזמן ללא טיפול מתרחשים פגיעה קוגניטיבית והתדרדרות בתפקוד שהם בלתי הפיכים. מכיוון שמדובר במחלה הטרוגנית מאוד, קשה לנבא את השיקום או ההתמודדות. יש חולים שיוכלו לתפקד בצורה מלאה עם טיפול תרופתי עם פגיעה מינימלית בחייהם, ויש כאלו שיתקשו לתפקד גם בעזרת טיפול תרופתי".

>> רשימת פסיכולוגים קליניים המומחים לטיפול בסכיזופרניה.

עוד בנושא מפורומים ברשת

בפורום באתר דוקטורס שאלו גולשים שאלות בנושא זה. בואו לקרוא מה ענה להם הרופא.

 
חזרה לרשימת המאמרים בנושא פסיכולוגים קליניים
האם המאמר עזר לך?