מבנים מיוחדים - מבנים בעיצוב אדריכלי יוצא דופן

זה לא סוד שבישראל אין אדריכלות ציבורית מפוארת. אולי זה 'הודות' לתקציבים נמוכים ולבעיות תכופות אחרות שמטרידות אותנו. כך או אחרת, האדריכלים היצירתיים פועלים בעיקר בתחום הבתים הפרטיים. שם הם מגלים יותר תעוזה וביטוי אומנתי. האדריכלות הישראלית מושפעת בעיקר מייבוא סגנונות נפוצים במערב, וכן מניסיון ישראלי ליצור סגנון אותנטי, ים תיכוני מודרני.

אחת הדוגמות היפות לאדריכלות פורצת דרך ומיוחדת נמצאת בירושלים, ובוצעה ע"י האדריכל, הלא ישראלי, פרנק גרי. 'מוזיאון הסובלנות' שבנחלת השבעה, מבטא את רעיון הסובלנות באמצעות חדשנות של סימולציות חוץ מעוררת השראה. דוגמה אחרת לאדריכלות ישראלית היא 'הבית המשוגע' בתל אביב. מדובר במבנה מגורים שתוכנן על ידי האדריכל ליאון גנייבה, ומוכר לכל התל אביבים וחובבי האמנות. המבנה מזכיר את הסגנון של האדריכל הידוע אנטוניו גאודי, ופנים המבנה כולל יצירות פיסול, מעקות מעץ, ציורי קיר.

גם 'בית אסיה', הנמצא בתל אביב, הוא משרד שנבנה בסגנון פוסט מודרני בעיצוב מעוגל המשדר תחושה של זרימה וקלילות. הבניין בולט בעיצובו על רקע בנייני המשרדים הסטנדרטיים המקיפים אותו.

ברחבי העולם יש הרבה מבנים מיוחדים ובלתי נשכחים שמהווים מקור תיירותי פורה, ביניהם 'הבית הרוקד' בפראג שבצ'כיה. מדובר בבניין שתוכנן על ידי האדריכלים פרנק גרי וולאדו מילוניץ' בסגנון הדה- קונסטרוקטיביזם, ומוגדר כאחד מהמבנים המיוחדים בעולם, הודות לכך שהמבנה נראה כנמצא בתנועה. אגב ההשראה לתכנונו היו הרקדנים פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס.

'מוזיאון גוגנהיים' שבבילבאו אשר בספרד, גם הוא נחשב כמבנה מיוחד הודות לעיצובו הא-סימטרי.  החלק העליון שלו רחב יותר מהחלק התחתון, והגלריה שלו יוצרת עיקול בשיפוע מהחלק העליון של המבנה עד החלק התחתון שלו. האדריכל שתכנון אותו הוא פרנק לויד רייט.

בישראל האדריכלות עדיין לא נתפסת כסוגיה תרבותית ראשונה במעלה, וכאומנות יוצאת דופן וחשובה. למרות זאת, עדיין יש כמה הצלחות של יצירות אומנות-אדריכלית ברחבי הארץ כמו בניין ימק"א בירושלים, מקדש הבהאים בחיפה ובניין פיבקו ברמת גן. הדרך להפוך את האדריכלות לדרך אומנותית ולביטוי תרבותי ציבורי ברחבי ארצנו הקטנה עוד ארוכה, וסדר העדיפויות הציבורי מעדיף מטרות חברתיות ותרבותיות אחרות.

ובינתיים, עד שהאדריכלות האומנותית תתרום לעיצוב האווירה, לחדשנות וליוזמה יצירתית ברמה הציבורית, נמשיך ליהנות ממנה בעיצובים אדריכליים ברמה הפרטית והאישית יותר.

כאמור, יצירתיות, מעוף ודמיון אפשר לבטא לא רק במבנים ציבוריים אלא גם בבתים פרטיים. איך נזהה את האדריכל המעז והיצירתי? האדריכל היצירתי לא יבחר בפרויקטים 'משעממים' ומסחריים גרידא, אלא יעדיף פרויקטים קטנים ומיוחדים שבהם הוא יכול לתת ביטוי לחוש האומנותי שלו.  הרעיונות שלו תמיד יהיו רעיונות ופתרונות ש'יוצאים מהקופסא', וההשקעה שלו תהיה מקסימלית כי כל פרויקט עבורו הוא בבחינת עבודת אמנות. אדריכל מסוג זה אינו נמנה עם 'אנשי השיווק'  המצליחנים כי מה שמניע אותו הוא לאו דווקא הרווח, כמו הרצון האמתי שלו למצות כל פינה בחלל. 

לאדריכל שכזה רואים את 'הרעב' בעיניים, והוא בדרך כלל צעיר ונחוש ואינו חושש מעבודה קשה ויסודית. אם מדובר באדריכל צעיר שזו בין עבודותיו הראשונות, ייתכן וגם תזכו למחיר נוח במיוחד,  כך שתמורת הסיכון המחושב שלכם, אתם מקבלים גם תעוזה ונאמנות, וגם עיצוב עם מעוף. הסיכון הוא כמובן חוסר הניסיון של האדריכל, ולכן חשוב לבדוק היטב ואינדיבידואלית אם הסיכון משתלם.

זה נחמד להיות מקוריים ויצירתיים, אבל צריך להיזהר ולא להגזים, אלא אם כן 'מוזרות' זאת מחמאה עבורכם. הנה כמה דיירים שבחרו ללכת עם היצירתיות כל הדרך עד ל'מוזר מדי'.

מעצב האופנה פייר קארדן גר בקאן שבצרפת בבית שנקרא 'ארמון הבועות', ושעוצב ע"י ארכיטקט איטלקי ב- 1975. מדובר בארמון מפואר בעיצוב דמוי בועות מעוגל, ובו אינסוף חדרים שמשתרעים על פני כ 1,100 מ"ר. הארמון כולל סוויטות אירוח, אודיטוריום, בריכה מול הים ועוד לא הזכרנו את הגינה המטופחת שמכפילה את שטח הבית פי שמונה!

דוגמה אחרת בארה"ב היא 'בית הפטרייה' שנבנה ע"י מרצה לאדריכלות. הבית כולל בונגלו פשוט שעוצב בחלקו החיצוני בחומרים טבעיים שונים (צדפים, עצים וזכוכיות צבעוניות), וצורתו ההנדסית מזכירה פטרייה.

יש עוד הרבה דוגמות ליצירתיות שחלקנו נגדיר אותה מופרעת במידת מה, אבל העיקרון הוא שלפני שבוחרים אדריכל יוצא דופן או יצירתי, חשוב להגדיר גבולות מראש, ולא להיסחף לתוצאה שעלולה להיות אפילו גרוטסקית.