חשוב לזכור בראש ובראשונה שהטיפול הפסיכולוגי שונה מאדם לאדם ולכן, אין בו שלבים מסודרים מתחילתו ועד סופו. השלבים שנתאר כאן כלליים מאוד, ויכולים להתפרס, כל אחד מהם, על פני מספר פגישות בודדות, או לאורך זמן ממושך. הכול תלוי בדינאמיקה שבין המטופל למטפל, בסיבות שבגללן החל הטיפול ובשיטה שבה נוקט המטפל לאורך כל אחד מהטיפולים.
הסיבות שבגינן נזקקים מטופלים לשירותיו של פסיכולוג מוסמך הן רבות ומגוונות, אך בדרך כלל תהיה עובדה אחת משותפת לכולן - פגיעה בתפקוד היומיומי, וביכולת של המטופל להתמודד בכוחות עצמו עם הגורמים לפגיעה באיכות חייו. דיכאון מתמשך בשל סיבה ידועה או בלתי ידועה; פוסט טראומה בעקבות אירוע טראומתי בעבר הקרוב או הרחוק; לקויות למידה אשר גורמות לחוסר ביטחון עצמי ולבעיות תפקוד ולתקשורת לקויה וכן הלאה. סיבות אלה ועוד רבות אחרות עשויות להשפיע באופן שלילי ביותר על תפיסת החיים ולהביא לידי הסתכלות על המציאות בצורה מעוותת וחסרת תקווה.
בחירת הפסיכולוג המטפל תתבצע בהתאם לתחום ההתמחות הרלוונטי לבעיה - פסיכולוג קליני, פסיכולוג חינוכי, פסיכולוג שיקומי וכו' - ודרך הטיפול תותאם למטופל על בסיס השיטות הטיפוליות שבהן נוהג הפסיכולוג להשתמש. גם שיטות הטיפול הקיימות הן רבות ומגוונות, ומאפשרות לכל מטופל למצוא את השיטה המתאימה לו. שיטות הטיפול השונות כוללות: טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, תרפיה באמנות, טיפול בשיטת גשטאלט, טיפול EMDR, טיפול בפסיכואנליזה, פסיכותרפיה ועוד-ועוד.
שלב 1: ההיכרות
כדי לדעת כיצד לגשת אל המטופל, חשוב מעל לכל להכיר אותו לעומק, להבין מי עומד מול המטפל ומה הם הדברים שמעצבים את אופיו. שלב ההיכרות יחקור לעומק את האופי של אותו אדם, יקלף ממנו אט-אט את כל הקליפות וההגנות שמפריעות לניתוח אמיתי של הבעיות השונות ויחשוף, בצורה רגשית כמובן, את אותן בעיות בצורה מלאה.
לרוב, ההיכרות נמשכת גם כאשר עוברים לשלב הבא של ניתוח המצב הקיים (אליו נגיע מיד), אך לא יידרשו יותר משניים או שלושה מפגשים כדי להשלים זאת. מצד שני, ההיכרות בין שני הצדדים לא נפסקת לעולם, ממש כמו היכרות בין חברים, כאשר בכל רגע ורגע מגלים דבר אחר על המטופל והמטפל וחושפים עוד טפח מאופיו.
שלב 2: ניתוח המצב הקיים
שלב זה, ביחד עם שלב ההיכרות, מהווה את הבסיס לטיפול כולו. כאשר שני השלבים הללו יחד נעשים בצורה נכונה, לפסיכולוג יש את כל הכלים כדי להתמודד עם בעיותיו של המטופל בצורה הטובה ביותר, וחשוב מזה: להבטיח למטופל אוזן קשבת אמיתית, שמבינה את מצבו, מזדהה עם בעיותיו ומשמשת כאמצעי לפתרון הבעיות הללו.
ניתוח המצב הקיים נעשה בהתאם לטכניקה שבה נוקט ומתמחה הפסיכולוג, ולכן גם כאן אין אפשרות להגדיר את אופיו של שלב זה ומהותו בצורה מדויקת. עם זאת, אפשר בהחלט לומר שהשאלות הנכונות, הדיבור האישי והשיחות האישיות הן שמכוונות כל טיפול פסיכולוגי בתחילתו, אל המקום המבוקש: המקום בו המטפל יודע בדיוק מה הם החסמים שאתם נאלץ להתמודד המטופל (לעיתים גם כאלו שהמטופל כלל לא מודע אליהם), ומקום שבו למטופל יש את הנכונות לשתף בצורה מלאה את האדם שיושב מולו במה שעובר עליו.
שלב 3: הצגת הבעיות, התמודדות אתן ומתן פתרונות
את השלב השלישי אפשר לפרק לכמה חלקים, אשר חוזרים על עצמם: תחילה מוצגת בעיה אשר בה נתקל המטפל, לאחר מכן, הוא והמטופל משוחחים על אותה בעיה ומאפשרים למטופל להתמודד אתה כשהוא לא נמצא לבדו ובסופו של דבר, מציע המטפל פתרונות, בהתאם למה שעבר מול המטופל בהקשר לאותה בעיה.
זהו מעגל שחוזר על עצמו שוב ושוב, ולמעשה מהווה את החלק הארי של כל טיפול פסיכולוגי. זהו השלב שהפגישות הופכות יותר 'זורמות' מצד אחד, אך גם יותר קונקרטיות ומעשיות, כאשר הכול נעשה במטרה להציב מראה אל מול עיני המטופל, ולהעניק לו את היכולות להתמודד עם מה שהוא רואה.
משכו של שלב זה אינו מוגדר, כמובן, ויכול להימשך זמן רב. למעשה, רוב המפגשים בתהליך הפסיכולוגי יתנהלו במסגרת השלב השלישי, משום שהם ליבתו של הטיפול, ומהווים את המטרה שלשמה נפגשו שני הצדדים: לדון, לנתח ולנסות לפתור את הבעיות שאתן מתמודד המטופל ביומיום.
שלב 4: סיום המפגשים והתהליך כולו
לכל דבר טוב יש סוף, כך אומרים, אך גם אם מדובר בטיפול אשר הוציא החוצה הרבה מאוד רגשות ואמוציות, והיה קשה להתמודדות, הוא לרוב מסייע ועוזר. כך או כך, בשלב כלשהו הוא יצטרך להסתיים. למען האמת, זהו השלב הקשה ביותר, משום שהיעדר תבנית קבועה בטיפולים אלו (מעצם אופיים) הופך את ההחלטה בנושא למורכבת מאוד.
הרי כיצד ניתן להחליט מתי טיפול מסתיים? האם אפשר לכמת או לאמוד הישגים שהיו בו והאם אפשר לקבוע בוודאות את שיעור ההצלחה שלו? ככל הנראה לעולם לא נצליח לעשות זאת מראש, משום שסיומו של הטיפול - וזה המפתח לעניין כולו - תלוי בהחלטה משולבת של המטופל והמטפל גם יחד.
לכן, טיפול פסיכולוגי לרוב יבוא לכדי סיום רק כאשר הן המטופל הן המטפל מרגישים כי יש לעשות זאת. מה שלא יהיה, כל אנשי המקצוע מסכימים כי הסיום הוא דבר חשוב מאוד בתהליך הזה, ו'מריחה' שלו עשויה לפגוע בהישגים.
אמנם טיפול טוב הוא כזה שהמטופל ירצה להחזיק בו בכל הכוח, כמעין בית חם ועוטף שמגן עליו ומסייע לו להתמודד עם האיומים שבחוץ (מטופלים רבים מרגישים לעתים כי ללא הטיפול, לא יצליחו לעשות דבר בעצמם), אך מטפל מקצועי ואיכותי הוא כזה שיודע מתי להגיד 'די', ויותר מזה - כיצד להוביל את הטיפול למסלול שבסופו סיום ברור ומובן.
לתת הזדמנות ולהיפתח לכל גישה
כיום, יש הרבה מאוד שיטות המשמשות את הפסיכולוגים. למרות שמדובר בעניין רווח יותר ויותר, כפי שציינו בתחילה, גם היום יש אנשים אשר מסרבים לראות בו עניין לגיטימי, וחוסמים את האפשרות לשפר את מצבם רק בשל דעות קדומות.
חשוב מאוד להיפתח כמה שיותר, לתת הזדמנות לטיפולים כאלו ולאפשר לפסיכולוג לנסות דברים שאולי נראים מעט מוזרים בהתחלה - אך בהחלט עשויים לעזור. פסיכולוגים הם אנשים אשר עוסקים בתחום לאחר לימודים שנמשכים תשע שנים לפחות, וככאלו, יש להם את היכולת לדעת בדיוק כיצד להתאים את הטיפול למטופל. ועדיין, הדרך היחידה להצלחתו של טיפול כזה, עוברת בשיתוף פעולה מלא מצד המטופל.
עוד בנושא ממערכת פרוזאפ
שיקוף הוא תהליך בו נוקט הפסיכולוג כדי לשקף שהבין את מה שאמרתם לו, אפילו שזה היה מאוד משעמם. אם, למשל, תספרו לפסיכולוג שברגע שההורים הגיעו להתארח לכל החג התחלתם להרגיש עקצוץ קבוע באוזן שמאל ודקירות במותן, הפסיכולוג יאמר לכם: "אני מבין שההגעה של בני משפחה לאורך זמן יוצרת אצלכם תחושות פיזיות לא נעימות במקומות שונים בגוף".
למרות הטיפול המפרך, רבים בוחרים ללכת קצת לפסיכולוג אחרי החגים כדי לסדר את הראש.
בפורום באתר דוקטורס שאלו גולשים שאלות בנושא זה. בואו לקרוא מה ענה להם הרופא.
